אי פעם חשבתם על החיים עצמם? על היקום ועל איך נוצרנו ולמה אנחנו חיים ?

כשהייתי בן 10

שואל השאלה:
וזהו זה לא מעניין אותך יותר ?

לא כי ליטרלי לא אכפת לי

הסתדרו לי בערך רוב הדברים בראש
אבל התקופה זכורה לי

הרבה פעמים והגעתי למסקנה שעדיף לא לחשוב על זה הרבה ולעומק כי זה סתם מתסכל וגורם לך לחשוב שאין משמעות לכלום

כן תמיד וזה מחרפן

יש לי דה-ריאליזציה אז יוצא לי לחשוב על זה כל הזמן
וזה תמיד בסוף מוביל להתקף חרדה):

לוציפר הבהיר לי הכל

כן, כשהייתי בת 11

כן אני חושבת כל יום על איך לעזאזל זה הגיוני שאני חיה ומדברת

הייתי חושבת על זה מלאא כשהייתי קטנה..
באיזשהו שלב הפסקתי כי הגעתי למסקנה שזה לא חשוב וגם אם אני לא יודעת ולא מבינה את הכל..העיקר שאני אעשה את הדברים שאני יודעת שהם טובים ומועילים בעולם הזה-כמו מעשים טובים,לשמח,להיות נחמדה..
משם דיי הפסקתי לחשוב על זה..המחשבה חזרה אליי בערך השנה או לפני שנה וחצי ואני חושבת על זה לפעמים..
האמת שהרגשתי שהיו לי מחשבות יותר מובנות ויצירתיות כשהייתי קטנה חחח..
אבל כרגע אני ממש בשלב של לחקור על כל מה שמעניין אותי..בין אם זה אבולוציה,בין עם זה יהדות,או רוחניות וכו..
:)

לא מטריד אותי יותר מדי.. אפשר למצוא את התשובות בכל חור, זה דיון יבש.

^זו נשמעת שאלה מצד סיבה פועלת וסיבה חומרית.

כן אני חושבת על זה.
מישהו פה יכול להסביר לי מה זה זוית אכזיסטנציאלית,סיבה פועלת וסיבה חומרית וכל מה שאתם מדברים עליו?

לא, קשה לקשר את זה לחיי היומיום, זה כמו לחשוב על איך עובד המקרר... כאילו למי אכפת

חשבתי והגעתי למסקנה שזה סתם מסובך ואני בחיים לא אבין אז אני פשוט נהנית מהקיום

כן הרבה מאוד ואולי אפילו אין תשובה