נמאס לה. נמאס לה כבר להעמיד פנים, היא עייפה מהצגות. נמאס לה לשים מסכות, מסכות מאושרות על רקע נפש שבורה. נמאס לה לשחק דמות שהיא לא, דמות שכל הזמן מרגישה שהיא צריכה לרצות את כולם. נמאס לה להרגיש, להרגיש כאב גדול שאף פעם לא ישתחרר ממנה. נמאס לה לבכות, כבר נגמרו לה הדמעות. נמאס לה מאנשים, אנשים שמעודדים שאומרים שהכל עובר. נמאס לה מהסביבה, שמתעלמת מרגשות של אנשים ולוחצים על כפתורים. נמאס לה לחיות, לחיות בעולם של מסכות. היא רוצה לחיות את החיים שלה, ככה כמו שהיא. היא רוצה להרגיש, היא רוצה ללכת ברחוב עם חברים בלי מצב רוח כי פשוט אין לה אותו באותו הרגע בלי שישאלו אותה מה קרה. היא לפעמים רוצה שיפסיקו לדאוג לה, היא רוצה את השקט שלה. היא רוצה לבכות, היא רוצה להשתחרר, היא רוצה להשלים עם הכל, להשלים עם העבר. אז היא בוחרת לחיות את החיים שלה מחדש, חיים בלי מסכות,חיים שהיא בוחרת לעצמה.