אני משלה אותו..

יש לי ידיד טוב, הוא החבר הכי טוב שלי מכיתה ח' (אני עולה ליא').
עד כיתה ט' באמת רציתי אותו, אבל מסוף ט' ממש ירד לי ממנו.
עד אז התנהגתי כאילו רציתי אותו וזרמתי איתו כשהוא היה זורק לי "בדיחות" על זה שהוא רוצה אותי, ואני גם הייתי מחזירה לו באותם בדיחות.. היינו מתנהגים כאילו אנחנו ביחד.
כשהתחיל לרדת לי ממנו המשכתי עם הבדיחות והדיבורים על זה שאנחנו רוצים אחד את השנייה, עדיין התנהגנו כאילו אנחנו ביחד כי פשוט לא ידעתי איך להפסיק את זה, לא רציתי לפגוע בו.
באיזה שלב זה כבר התקדם לדברים טיפה יותר גדולים וזה לא היה לי נעים לי, הרגשתי רע (זאת אשמתי לגמרי, לא עצרתי את זה והתנהגתי כאילו אני רוצה את זה, אבל בכל זאת.. ).



אני כל כך צבועה, זה לא בסדר שאני עושה את זה, לא כלפיו ולא כלפי.
פשוט לא נעים לי, הוא תמיד היה שם בשבילי, והוא בן אדם כזה טוב.. לא בא לי להעליב אותו.
גם אמא שלו חלתה והמצב בבית שלו לא טוב, אני יודעת שאם אני אגיד לו עכשיו שאני בכלל לא רוצה אותו הוא ישבר.
הוא כל הזמן אומר לי כמה הוא מעריך אותי, וכמה הוא אוהב אותי, ואני אומרת לו גם בזמן שאני מרגישה ההפך.



מה אני עושה? זה קשה לי להגיד לו את זה, באמת

ואני יודעת שעדיף להגיד לו מלשקר אבל אני פשוט לא יכולה.. ואני גם לא רוצה פשוט להתחיל להתרחק ממנו להתעלם או לענות לו באדישות כשהוא במצב הכי גרוע בחיים שלו.