איך התמודדתם והתגברתם עם הקושי של האחרי סיום תיכון ועם ההתחלה של החיים החדשים שלכם?

ברוך שפטרנו
אני ממש שמחה שסיימתי עם התיכון וסוף סוף אני יכולה לעשות מה שבאלי

בכיתי
אבל השירות עזר לי להתפקס ולהבין שיש מסגרת חדשה שהכל טוב
ואז כשהשתחררתי בכיתי שוב
והבנתי שאני אמורה לדאוג לחיים שלי בעצמי עכשיו
ובכיתי
בעיקרון בכיתי הרבה

אבל החיים ממשיכים לכל שלב יש מסגרת
תיכון אחכ שירות אחכ עבודה אחכ זוגיות אחכ את אמא ולהיכנס ללופ הזה שאחריו את סבתא ואת עם הנכדים
ופשוט להמשיך הלאה

מסכימה עם זאת שמעליי, כשדברים נגמרים זה עצוב וקשה וזה בסדר. למרות זאת, צריכים לעבור הלאה. כל שינוי גורם לך להתפתח. גם אם פחות טוב לך במקום מסויים, בסופו של דבר זה חלק מהדרך שאתה עובר וזה מחזק אותך. אני יודעת שבאופן מסויים יותר קל להיות במסגרת של בית ספר, אבל תחשוב על זה שאחרי הבית ספר אתה יכול לעשות רק את מה שטוב לך. תבנה עכשיו את החיים שאתה רוצה. אל תישאר איפה שלא טוב, תחפש את המקום שלך, את הדברים שאתה אוהב. אתה לא כלום, אתה אדם ייחודי עם דרך חיים ייחודית. אני יודעת שאולי יותר קל לחשוב שאתה כלום וכך לא להתמודד עם העולם, אבל לאט לאט אתה תבין את עצמך יותר, ואתה תבנה לעצמך הרגלים שמיטיבים איתך, ואתה תלמד למצוא משמעות, אהבה ושמחה בעולם. פרידות זה עצוב, אבל עצב זה לא בהכרח דבר רע, זה חלק מהחיים, תמיד יהיה בך כוח להמשיך הלאה