כתבתי משהו על חברה שלי שמתמודדת עם אנ1רקסיה

מה אתם חושבים?
בית החזה שלך קשיח, העיגולים השחורים מתחת לעיניים שלך ועצמות הלחיים שלך שקופות למדי, הכל מעיד על מציאות מעוותת, קשה לי לראות אותך ככה, את כל כך יפה אבל הגוף שלך הרוס, אי אפשר לספר לבן אדם דבר כזה, אני אשמור את זה לעצמי, כל גופך קשה, גם אם הייתי מנסה, המילים שלי לא היו מצליחות לחדור, והעצמות בריח שלך משמשות כמו תיבה ללב שלך, אין גישה, נעול בלי מפתח.
אני בחיים לא אתן לך לעזוב. למרות שאת לא תלויה בי, אני בך