מי שקרא הזוהר/קבלה מעשית

שואל השאלה:
איך בתקופה הזאת יש פחות טומאה, אם כבר ההפך לא?

פעם היינו במצב שבו רובו המוחלט של העם היה ברמה רוחנית נמוכה, והיו קומץ אנשים ברמה רוחנית גבוהה שבעצם החזיקו את הדבר הזה בידיים שלהם, והם גם היו האנשים שמסוגלים להתעסק בכל מה שקשור לקבלה מעשית
לעומת זאת היום אנחנו נמצאים בתקופה שבה רובו המוחלט של העם הוא בעל יכולות רוחניות גבוהות, הכוח כבר לא מוחזק אצל יחידי סגולה, הוא אצל כולנו (גם אם לא באותה רמה) - ולכן גם כמעט כבר לא רואים היום רבנים שנמצאים 500 רמות מעלינו, לעומת פעם.
ובסופו של דבר צריך לזכור שקבלה, במהות שלה, היא סוד - היא לא יכולה ולא צריכה להיחשף לקהל הרחב. ולכן בתקופה שבה הכוח הרוחני מוחזק אצל הקהל הרחב, כמות האנשים שמסוגלים לעסוק בקבלה מצטמצמת