חבר שלי בתקופה לא טובה והוא מוציא את התסכול עליי ומצפה ממני להבין

הוא בן אדם שפגעו בו הרבה בחיים והוא לא נפתח לאף אחד אפילו לא לחבר הכי טוב שלו מגיל 0 ואף אחד בחיים לא יודע איך הוא מרגיש.
הוא עבר מדינה בשביל להיות איתי והוא מתגעגע הביתה.
אין לו מושג כמה שאני מעריכה אותו.
אבל לאחרונה המעבר מתחיל להשפיע עליו קצת יותר, הוא התחיל עבודה חדשה והתחלה היא תמיד טיפה יותר מאתגרת והוא ממש קורס בלחץ, לא שחסר כסף או איפה להיות, אבל טבעי שהוא ירגיש ככה. אני כל הזמן מנסה להרגיע אותו שאין מה להיות לחוץ ושהכל טוב ושהסתגלות זה קשה ושאין עליו שום לחץ ממני או ממקום העבודה שלו ושיוריד הילוך. לאחרונה הוא התחיל להתרחק ממני
הוא בן זוג שמאוד אוהב לחבק ולהידבק ולהיות איתך בלי סוף, פתאום הוא כבר לא ככה
הוא לא מחמיא לי כמו עד לא מזמן ולא מראה אהבה פיזית יותר מדיי. בשיחות שלנו נשמע כאילו אין לו אנרגיה אליי. פתאום משחק כל לילה במחשב איזה 6 שעות רצוף ומתעלם ממני שאני מחכה שהוא יהיה איתי וינצל את הזמן אחרי העבודה להיות איתי קצת כמו שאנחנו תמיד היינו.
בהתחלה אמרתי לעצמי שזה בסדר כי עובר עליו משהו, אבל הוא ככה רק איתי. כשהוא במחשב זה עם החבר הזה שלו מגיל 0, מתים מצחוק ומשחקים יחד.
כשהוא עם אח שלי הגדול וחברים שלו הוא מבסוט ושמח והכל כאילו הוא לא בתקופה רעה. מרגישה כבר כאילו אני התקופה הרעה שלו.
כשאני שואלת אותו למה הוא עצבני הוא מתעצבן יותר ואומר שהוא לא עצבני. כשאנחנו מדברים ואני מבקשת ממנו לדבר איתי להגיד לי מה קורה איתו ולמה הוא ככה הוא לא רוצה. ומנגד, ממשיך להגיד שאני "לא מבינה אותו". אני לא מפגרת אני יכולה להבין שקשה לו, אבל אני גם לא קוראת מחשבות. אני לא מבינה למה הוא מצוברח רק כשאנחנו יחד, וליד כולם הוא שמח.
קשה לדבר איתו על זה כי הוא פשוט לא מוכן לשתף בשום דבר. וכשאני בוכה כי אני מרגישה שזה תסכול שמכוון כלפיי, הוא רק נהיה יותר עצבני, בצורה של כאילו הוא צריך להתמודד עכשיו גם עם הבכי שלי.
אתם חושבים שזה משהו אישי נגדי?
למה הוא אומר שאף אחד לא מבין אותו אם הוא ככ סגור כל החיים ואף פעם לא אומר לי מה קרה?
איך לדעתם אני צריכה לפעול?