היי כתבתי משהו על השביעי באוקטובר

היום הזה את היום הזה אנלא אשכח...

בוקר אזעקה כבר התרגלנו
רצים אל המקלט ברור שהתעוררנו
וכולי ילד בן 3 עדיין לא קולט בראש
שאני עובר טראומה אז לא ידענו
ואחרי כמה רגעים כולם ישנים
אבא מתארגן לבית הכנסת עם כל האחים
ואני תקוע במיטה מפונק בן זקונים
פיתאום קם מקולות של פגזים
ולא הבנתי פחדתי נשארתי לבד במדד
וכולם צעקו מהסלון והגוף שלי רעד
לפתע כמה בומים ואז נהיה שקט
ואז שומע צעדים ליד הדלת
חשבתי זה אמא בא להביא לי אופטלגין
ופתאום תקף אותי לחץ כל הגוף שלי אדרנלין
והדלת לא נפתחה אבל שמעתי צעדים קרוב
החלון היה פתוח אז קפצתי לרחוב
והכל היה שומם הכל היה ריק
וראיתי אנשים מתחילים להיזרק
לא הבנתי מה קורה הכל עלה באש
אז ברחתי לבית לסלון ובהראש שלי הכל משתבש
הדמעות המראות הריח הנורא
וכשהגעתי לסלון שמעתי את אמא שלי שדיברה
כולם היו על הריצפה בזיכרון שלי מצולם
אמא הייתה בלי בגדים בצד גאולה בדם
אמרה לי שאני הדבר היקר לה בעולם
ונשקה לי במצח אמרה שאני המושלם
ושאני חייב ללכת לישון בחדר
שאלתי עם הכל...היא אמרה הכל בסדר

אמא לא הכל בסדר אני חיי באפלה
ואת אמרת שמחכה לי עולם נפלא
אז למה למה אני לא רואה אותו ככה
כל הלילות שלי סיוטיום והימים לא פחות חרא
אמא הלוואי ותחזרי אליי אמא אני מתגעגע יותר מידי
אמא תגידי משהו תבואי בחלום
תתני לי חיבוק חזק שארגיש שמצאתי לי מקום
כי בלעדייך בלעדי אבא בלעדי אילנית ושרה
בלעדי יוסי ועמי אני מרגיש שאני רק דועך למטה
איפה אתם אני מקווה שטוב לכם לפחות
אני מקווה שאתם גאים בי למרות שכבר אבדו לי כל אותם הכוחות
מ...היום הזה שלא נשכח...אף פעם לא אסלח!!!

אשמח שתנעצו:) תודה לכולם!