האם הפלורליזם במדינת ישראל נתון לכישלון מראש?

אתה ממש אוהב לשאול את השאלות שאנשים לא רוצים להתמודד איתן, אה?

ולגבי השאלה, מדינת ישראל לא נתונה לכישלון, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה בשביל לבנות מדינה עם חברה מגוונת ומאוחדת שכל אחד יכול למצוא את מקומו.

לדעתי, הדבר העיקרי שמונע מזה לקרות זה הרשויות המושחתות, ודגש על הגופים הממשלתיים שמפליגים בין ריבוי הדתות והפרספקטיבות הפוליטיות השונות. אף על פי שימין ושמאל זה לא שחור ולבן, זה הרבה יותר סבוך ומורכב משתי ההגדרות הללו.

אבל בכל אופן, התשובה שלי היא לא. אני מאמין בעם ישראל.

שואל השאלה:
ואתה אוהב להמשיך לענות עליהן תשובות יפות חחח

מעריך

לדעתי האישית, במציאות הנוכחית של ימינו, הפלורליזם נתון לכישלון מוחץ ואינו נתון לגישור.
עד שנות ה70, החברה הישראלית עוד הייתה מאוחדת במידה מסוימת בגלל שהאוכלוסייה הייתה הרבה יותר קטנה וקו השבר החברתי, הכלכלי והעדתי, שפיצל את החברה הישראלית היה נמצא בשוליים. ככה שגם אנשים עם דעות שונות לחלוטין לא הרגישו שנאה ואיבה אחד כלפי השני, כפי שיש כיום, אלא אחדות ושותפות גורל.

אבל בשנת 1977, התרחש ה"מהפך", שבגללו הפוליטיקה עברה טלטלה קשה שלא הייתה כמותה וקן השבר עבר מהשוליים למרכז. בנוסף לכך, תוסיף את העליות מברית המועצות והעלייה מאתיופיה שהתרחשו באותה תקופה וגרמו לעלייה מסיבית בכמות האוכלוסייה, מה שגרם לאט לאט להפחתת היכולת לגרום לאחדות לאומית ברמה המדינית.

כתוצאה מכך, הגענו למצב שעלינו להכיר בכך שבנושאים מסוימים לעולם לא יוכל להיות קונצנזוס לאומי.

ככה שבימינו כדי לשמור על אחדות לאומית ובו בזמן לאפשר ביטוי למגוון הזהויות בארצנו, יש להאציל את הכוח לרמה האזורית.
כל מחוז ומחוז יקבל לידיו סמכויות רבות בתחומים כגון בריאות, חינוך, סביבה ותחבורה ציבורית, בעוד שהממשלה המרכזית תטפל בעניינים כמו צבא וביטחון, פרויקטים של תשתיות לאומיות, מדיניות חוץ וכדומה.

אני חושב שכל עוד יש לנו אויב משותף אז אנחנו מאוחדים(בערך).

כן, אי אפשר לחיות פה יותר.
המצב גרוע מיום ליום, לא אגדל פה את ילדיי.

אם אין פלורליזם, אז העדות יסתגרו אחד עם השנייה.
הפלורליזם הוא הגשר בין העדות.
האם הגשר הזה לבדו הוא מספיק?
כנראה שלא

כן
הדעות פה רדיקליות מידי בשביל לשחק אותה אירופאים מתורבתים