אני חוזרת לבסיס היום עד יום ראשון ואני מרגישה באמת הכי נורא בעולם כן זה רק שבוע אבל אני כלכך סובלת שם

מאמי אני מרגישה אותך כל כך, זה באמת מבאס רצח, במיוחד כשאת רואה שכולם נהנים ואת פשוט תקועה במקום שמרגיש לך חונק. קודם כל, אני רוצה להגיד לך שזה בסדר גמור להרגיש ככה, ואת לא לבד. מלא חיילים מרגישים בדיוק את זה, אבל אני יודעת שזה לא ממש מנחם כרגע.

תנסי למצוא משהו קטן שיעזור לך להחזיק מעמד אוזניות עם פלייליסט שאת אוהבת, לכתוב למישהו שמבין אותך, אולי אפילו לצאת להליכה קצרה בבסיס רק כדי להתנתק טיפה. וגם תזכרי שיש לזה תאריך תפוגה זה רק שבוע, ואת תחזרי לחיים שלך ולחברים שלך.

אם זה ממש משפיע עלייך נפשית ברמה שכבר קשה מדי, תבדקי אם אפשר לדבר עם מישהו בבסיס מפקד/ת טוב/ה, מש"קית ת"ש או אפילו חבר/ה מהיחידה. את לא חייבת להתמודד עם זה לבד!

בינתיים, תזכרי שכל רגע עובר, וגם זה ייגמר. את הרבה יותר חזקה ממה שנראה לך, ואני שולחת לך מלא כוחות!!

בתור מישהו שעכשיו לבד בבסיס החדש שלו - תנצלי את זה בדיוק לזה - להיהנות עם עצמך גם כשאת לגמרי לבד.
למצוא תעסוקה למשך כמות זמן ממושכת, גם כשאת לבד

זה יכול להיות אפילו חיובי בשבילך הלבד הזה, למצוא 'דבר' שאת כל כך אוהבת לעשות שלא תלוי באף אחד אחר ואת יכולה לעשות אותו אפילו שבוע בלי להתייעף ממנו

את לא בודדה אם את לבד - כי את תמיד שם
תזכרי את זה.

קודם כל אם רק התגייסת לפני כמה חודשים זה יעבור לך
זו שחורות שבאה עם ההסתגלות
במיוחד אם את בקורסים או משהו כי זה לא סדיר אז זה קשה
אם את כבר תקופה בתוך התפקיד אז אולי לא טוב לך בתפקיד ותנסי לעבור
וגם לפעמים פשוט יש שחורות יום א
אני ממש אוהבת את התפקיד שלי אבל ראשון הזה פשוט אין לי כוח ללכת לבסיס וזה גם בסדר פשוט לא לתת לזה לתפוס אותך ולהשפיע במהלך השבוע

גם אני גירל עכשיו יוצא לבסיס אנחנו סובלים ביחד עד מתיי

כמה נישאר לך עוד לשרת ?

ולשאלה שלך, זו תקופה שעוברת, כל תקופה עוברת בסוף, תנסי לנצל את זה ולהכיר שם חברות או ללמוד משהו תוך כדי.

חשבת על לקחת איתך קונסולת משחק לבסיס ? זה יעביר לך את הזמן בכיף.

האמת יש הרבה שמרגישים ככה, אבל בסופו של דבר זו תקופה שחולפת, תרימי את הראש ותשרדי

היי יקרה,
אני יכולה לתאר כמה את מרגישה חסרת אונים. נראה שיש בך רצון להרגיש שייכת שיראו מי את באמת ולא תרגישי לבד.
אני מתארת לעצמי כמה קשה להיות במקום שלא טוב לך בו ואת חיבת ומחויבת להישאר בו.
שומעת איך תחושת התסכול מציפה ומתישה אותך. מבינה מדברייך כמה מייאש להיות בבסיס שבו את מוקפת באנשים אך מרגישה כל כך לבד.
אל תישארי עם התחושות האלה לבד,
יכול להיות שאת מרגישה במבוי סתום, תקועה ובמצב ללא פתרון, אבל כתבת לנו כאן והושטת יד לעזרה, אולי אוכל להציע לך לשוחח ולשתף את מה שעובר עלייך עם מישהו קרוב שאת סומכת עליו.
כמתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת אני מזמינה אותך, להצטרף לצ'ט של העמותה, שם תוכלי לשתף באנונימיות, לשוחח עם המתנדבים שלנו ולפרוק את מה שעובר עליך, הם שם כדי להקשיב ואולי לעזור.
תוכלי להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה או ישירות דרך מספר הוואצאפ 055-9571399
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך,
שלך,
מתנדבת סה"ר