דתיים מה הטעם שאנחנו עושים מנהגי אבלות אבל בתכלס אנחנו לא עצובים?

לפחות שנזכור מה היה ושנדע שאנחנו לא יכולים לשמוע שירים או להסתפר, וניזכר למה אנחנו לא יכולים. (וטכנית, אנחנו צריכים להיות עצובים)

זה בכל זאת מזכיר לך שיש משהו שחסר לך, היום בלי עין הרע אפשר להסתדר בלי בשר או כזה בלי שתרגיש כל כך, אבל העובדה שעדיין יש משהו שאתה עוצר לחשוב עליו - זה לא פחות חשוב.

אנחנו כן מצטערים באיזשהו אופן. עצבות על הנושאים האלה זו מעלה גדולה אבל גם ייסורים כשלעצמם (בא לך אנטריקוט מפורק ואי אפשר) זה טוב

שואל השאלה:
אבל זה סתם להראות שאכפת לנו בתכלס לי ספציפית לא כזה אכפת אתה מבין?