יש למישהו הסבר הגיוני ללמה אולי אני מרגישה ככה?

זה כל הקטע בזוגיות...

את מרגישה שאת לא יכולה גם וגם ?

אולי את פשוט לא מרגישה אליו כלום יותר בקטע רומנטי?

אולי את מרגישה שאתה תתקשרו יותר טוב כחברים טובים וזה גם בסדר
או שגם התחלתם לצאת מהר מידי ואת רוצה לבנות את זה ואחרי התקופה של החברות תחזרו גם אופציה

אה לא משנה הבנתי בקצרה את פשוט אומרת שלא באלך להיות הבת זוג שלו

יכול להיות שאין לך כבר רגשות אליו אבל להכניס מישהו לפרינדזון אחרי זוגיות זה קצת wild

זה לגמרי טבעי ולגיטימי להרגיש ככה. לפעמים האהבה וההערכה לבן אדם נשארות, אבל הניצוץ הרומנטי הופך לחיבור חברי, וזה בסדר להרגיש את זה גם בלי שיש 'אשם' או סיבה דרמטית.
נכון שבזוגיות טובה בן הזוג הוא גם החבר הכי טוב, אבל יש הבדל בין להרגיש שהוא החבר הכי טוב ובנוסף יש שם זוגיות ורומנטיקה, לבין להרגיש שנשאר רק החלק החברי בלי השאר. ברגע שמרגישים שזה הפך ל'סתם' חברות או שותפות בלי הניצוץ, זה הסימן שהדינמיקה השתנתה. את ממש לא חייבת 'כתב אשמה' או סיבה מושלמת כדי להסביר את זה. כשמדברים על זה, אפשר פשוט להיות כנים ממקום של כבוד להגיד שאת מאוד מעריכה אותו ואת הקשר, אבל שאת מרגישה שהמקום שלך שם הפך לחברות ושזה מה שאת רוצה ושכן לקחת בסיכון שלא בטוח שהוא ירצה בזה

פשוט מאוד. רוצה איתו קשר פחות רציני, אולי את לא רוצה מגע, ואולי הצורה שבה את רואה את בן הזוג שלך הוא לא אחד שתקבלי איתו החלטות חכמות. אולי בן הזוג שיש לך עכשיו חכם מאוד, ואת רוצה יותר ש*את* תהיי בשליטה אז את מעדיפה שהוא יהיה רק חברים הכי טוב (כלומר שכל אחד ייקח החלטה לעצמו).
תבדקי אם את מעדיפה לקחת החלטות לבד, זו אפשרות א'.
אפשרות ב' היא שאת פשוט לא רואה בו מישהו שבאמת יתאים לך לעתיד, ועתיד ורוד יותר איתו נראה לך רק כאשר הוא החבר הכי טוב שלך (קל לך יותר לפנטז ככה, קל לך יותר לראות אתכם צוחקים יחד, ואולי את פוחדת שכשזה יהיה קשר רציני כל הקטע של צחוקים כבר לא יהיה).
וזהו. תסתכלי על האפשרויות, נסי לנתח את עצמך, לשאול שאלות, האם אני רוצה יותר להחליט איתו ולקבוע איתו את חיי, או מעדיפה אותו לשטויות וצחוקים. האם הבגרות שבזוגיות מעיקה עליי ואני מעדיפה יותר את הקלילות שבחברות? האם אני באמת רואה איתו עתיד לילדים שלי ולאב לילדי, או רק מישהו לבלות איתו?
ואם את שמה לב שאת בעיקר רוצה להנות איתו, לא רואה אותו כאב לילדייך, פוחדת להחליט איתו החלטות יחד על עצמך, מעדיפה להיות לבד בהרבה מקומות או מעדיפה לצחוק המון יחד- אז אולי הסיבה שאת רואה אותו כחבר הכי טוב היא בגלל שאת פוחדת מהחלטות יחד, פוחדת מקיבעון, פוחדת שיחליטו עלייך, פוחדת מלהיות מחויבת. אז זה לא נכון בוודאות לאמר שאת לא אוהבת אותו כבן זוגך. אולי פשוט את פוחדת מהדברים שבאים יחד עם זה.
תדברי איתו על זה, תשתפי, תאמרי שלא ישפוט לרגע ושאת באמת רוצה שיבין אותך. תנתחו את זה יחד. אני לא חושבת שאת לא רוצה בקרבתו. אולי פשוט רוצה קרבה אחרת. וזהו, נסי לנתח את עצמך. זה מצב שאפשר לצאת ממנו בוודאות. בהצלחה!!!

שואל השאלה:
איך אני מדברת איתו על זה? מה אני אומרת? איך אני מעלה את זה?

את לא אוהבת אותו, את פשוט רואה אותו בתור מישהו שהוא פוטנציאלי כחבר ולא כבן זוג, היית אמורה לעלות על זה שיחה לפני שנכנסתם לזוגיות כי עכשיו הוא יצטרך להתמודד עם כאב שלא הגיע לו

שואל השאלה:
^את מודעת לזה שאהבה רומנטית יכולה להיות משהו שבא שחולף ולא מחזיק לנצח נכון

אני מת שכולם התחילו לקחת תשובות מai

את לסבית

^^^ההרגשה לא תהיה חזקה כמו שבהתחלה זאת עדיין לא סיבה לעזוב את בן זוג כי את תגיעי לאותה הרגשה אם היית עכשיו נמצאת בזוגיות עם מישהו אחר

^^^^^^בלי לחץ, אומרת לו שאת צריכה שיקשיב חך עד הסוף ושיבין רגע, ושיש הסבר לכל. תאמרי לו שאת מרגישה לאחרונה שאת רואה אותו הרבה כחבר הכי טוב יותר מבן זוג, וכמובן את לא רוצה להעליב. שאת חושבת שאת מאוד אוהבת אותו אבל אולי יש דברים שמחויבים אליהם בזוגיות ואת מפחדת מהם ובגלל זה את רואה אותו כחבר הכי טוב. תאמרי שאת מאוד אוהבת אותו, כנה איתו ובאמת לא רוצה להסתיר ממנו דבר ושאת בטוחה שברגע שתפתחי אמון בך ובו את באמת תראי אותו גם כבן הזוג שלך. שתדעי, גם לדרך שבה אנחנו רואים אנשים צריך זמן כדי להסתגל ולהבין מי אנחנו באמת רואים.
תתקני אותי אם מה שניתחתי וכתבתי זו טעות? מקסימום תשני מעט את מה שאת אומרת, פשוט תהיי זהירה ואישית ומכינים אותו לפני הבשורה.