ממשלות ישראל אחרי רבין פעלו לשימור המצב הביטחוני הקיים בכוונה. מה דעתכם?
הסטטוס קוו: מלחמה גדולה כל עשור סיבובי החלפות אש בין הצדדים כל כמה שנים הזרמת כספים לחמאס מקטאר העדפת המשך קיום שלטון חמאס ברצועה פיצול פוליטי פלסטיני שנגרם על ידי ישראל המשך התנחלות חתרנית בשטחים בעקבות זה פיגועים והתחככויות
שמעתי את התיאוריה הזאת לאחרונה. היא מתחילה להישמע לי יותר ויותר הגיונית. הרי תחשבו על זה שניה. במשך 30 השנים האחרונות ביבי היה ראש הממשלה ליותר מחצי מהזמן, ולמעשה הדרך שלו לשכתב את הגישה הישראלית לניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני הייתה משמעותית הרבה יותר מאשר של ממשלות אריאל שרון ואולמרט שהיו העיקריות בתקופת הזמן הזו. ההסתכלות שלו על איך הגופים הביטחוניים במדינה צריכים לפעול היתה שווה במידה רבה לאיך שהם פעלו בפועל.
ביבי העביר כספים לחמאס כדי לשמור אותה בשלטון בעזה.. מסיבות הגיונית. פיצול פוליטי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, קניית שקט ביטחוני, אבל אלה סיבות הגיונית כל עוד לא קיים אופק מדיני לפתרון הסכסוך. נתניהו לא פעל לקידום גירוש, כיבוש, סיפוח שטחים באופן משמעותי. לא בעזה ולא באיוש. לא היתה לזה הצדקה בינלאומית אז (וגם היום). הוא גם לא רוצה בהקמת מדינה פלסטינית, כיאה לאדם בעל דעות ימין - מרכז. מחקרים גם מראים שסכסוכים גדולים שהמצב שלהם לא משתנה עם הזמן יותר מדי, פשוט מאבדים מהסיקור התקשורתי סביבם. כל כמה זמן ישראל היתה צריכה לשאת בתוצאות מלחמה שהיתה קורית, אבל חוץ מזה? לא יותר מדי. לפעול לפתרון של הסכסוך הזה, בין אם זה סיפוח וגירוש ובין אם זה הקמת מדינה פלסטינית, או לפחות להציב איזשהו אופק כלשהו, זה משהו שיכול לגבול עם הימור וסיכון של המעמד הפוליטי בישראל מבחינת כל פוליטיקאי, ולאף אחד אין את האומץ לעשות את זה. מה דעתכם?