הסבר על הסכם קיבוצי - מהו הסכם קיבוצי?

שנם שני סוגי הסכמים קיבוציים:
הסכם קיבוצי כללי - הסכם קיבוצי שנחתם בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים, לדוגמא התאחדות התעשיינים, ולפיכך תחולתו היא על מעסיקים ועובדים בענף מסוים או מספר ענפים, בכל שטח המדינה או בחלק ממנו.

הסכם קיבוצי מיוחד - הסכם קיבוצי שנחתם בין ארגון עובדים למעביד יחיד ותחולתו היא על המעביד ועובדיו או חלק מעובדיו (בהתאם לקבוע בהסכם).

הסכם שלא מתקיימות לגביו כל דרישות חוק ההסכמים הקיבוציים הינו במעמד של "הסדר קיבוצי", בעל תוקף מחייב אך מעמד חוקי נחות מזה של ההסכם הקיבוצי.
בשנת 2009 תוקן חוק הסכמים קיבוציים ונקבע כי קיימת חובה על מעביד אשר עובדיו מאורגנים בארגון יציג לקיים משא ומתן קיבוצי לגבי הסכם קיבוצי במקום העבודה.

מהו הסכם קיבוצי?

הסכם קיבוצי נחתם כתוצאה ממשא ומתן קיבוצי בין ארגון עובדים יציג ובין מעביד או ארגון מעבידים.
על-פי סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, ההסכם עוסק בנושאים הבאים, או בחלק מהם:
קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו.
תנאי עבודה.
יחסי עבודה.
זכויות וחובות של ארגונים בעלי ההסכם.
על-פי סעיף 7 לחוק הסכמים קיבוציים, הסכם קיבוצי חייב להיות בכתב.
על מנת שהסכם קיבוצי יקבל תוקף חוקי, על ההסכם להרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים. עם רישומו הופך ההסכם הקיבוצי לבעל תוקף מחייב עבור המעבידים החתומים על ההסכם וכלל עובדיהם (חל גם על עובדים אשר אינם שייכים לארגון העובדים).

הסכם קיבוצי הוא הסכם שנערך בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים, ועוסק בתנאי עבודתם של העובדים אצל המעבידים החתומים על ההסכם.
ההסכם מבשיל במשא ומתן בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון של מעבידים, הקרוי משא ומתן קיבוצי. ולאחר שהגיעו להסכמות על סעיפיו, נחתם בידי הצדדים, והופך להיות בעל תוקף המחייב את המעבידים החתומים עליו ואת כל העובדים של אותם מעבידים, גם אם אינם חברים בארגון העובדים.
הסכם קיבוצי הוא דרך נפוצה להסדרת יחסי העבודה בישראל. הסדרתם של הסכמים קיבוציים נעשית בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. באמצעות צו הרחבה אפשר להרחיב את תחולתו של הסכם קיבוצי כללי גם על עובדים במקומות עבודה שלא נכללו בו