למה יש פה המון אנשים שמשוכנעים שהחיים שלהם הם הכי גרועים, ושהצרות שלהם הכי 'נחשבות'?

כל אחד והבועה שהוא חי בה...

שאלה כל כך מיותרת, השאלה האמיתית היא, מה אכפת לך

שואל השאלה:
אה, כן?
אז מה אכפת לך שאכפת לי?
ומה אכפת *להם* מה נחשב מבחינתי צרה?
התשובה שלך מיותרת.

בוהי נבהיר פה קודם משהו - בן אדם, לא משנה כמה יסבירו לו וכמה הוא יראה שיש צרות יותר גדולות משלו - אף פעם לא יעריך את מה שיש לו עד שהוא לא יאבד את זה.
לא משנה כמה תראי לאנשים שיש רעב נוראי בעולם ושיש נשים שנאנסו ואנשים שקרובים שלהם נרצחו - הם אף פעם לא *באמת* יבינו.
והאמת, הם לא אשמים. לדעתי זה אפילו מגן עליהם. שלא ידעו עוד צרות כאלו, ושלא ידעו אף פעם מה זה להרגיש משהו כזה. עדיף שהם לא יבינו איך זה וירגישו רע עם הצרות שלהם שנחשבות קטנות ביחס לדברים אחרים, מאשר שיבינו איך זה מרגיש לאבד מישהו או להיאנס או משהו אחר כדי להעריך את מה שיש.
לילדים, מתבגרים ואנשים יש צרות. תמיד. בעיני חלק אלה צרות לא גדולות ואפשר להתגבר עליהן, ובעיני אחרים זה צרות של ממש. אין מה לעשות, כל אחד והנקודת מבט שלו.
צריך לעשות הפרדה האם הבן אדם באמת מגזים או שזה פשוט מי שהוא.
וגם, לא כולם חושבים שהצרות שלהם הכי נחשבות.
אנשים שנמצאים בדיכאון מרגישים שכל העולם נגדם אבל גם מרגישים שהצרות שלהם לא חשובות בכלל ולאף אחד לא אכפת וגם להם לא צריך להיות אכפת אבל שהם עד כדי כך מפגרים שהם עושים מזה עניין.
אז רק הסברתי לך בכללי כי זה לא רק פה.
וגם פה זה אתר לנוער, את נמצאת באתר לנוער. נוער זה ה-מרכז לפיצוצי ההורמונים ומצבי הרוח והרגשות. אין מה לדבר בכלל

כי אנשים חשים את עצמם, וחושבים שכל העולם סובב סביבם.