קרה ולפני כמה שעות אבא שלי איים עלי שירביץ לי אם אני לא אסתום את הפה שלי בגלל ריב, וזה כבר קרה בעבר ששההורים שלי הרימו עלי יד או על אחיותי, עכשיו במקום להגיד סליחה שלא התכוון לזה, הוא נתן לי כסף. כאילו מה בשביל מה אני צריכה לחיות עם הורים כאלה, קשה לשניהם להתאפק ואחיותי בכו בגללם. אני לא מעוניינת להתלונן עליהם או משהו כזה, פשוט זה נראה לכם הגיוני?

אני חושבת שאת מדברת קצת מתוך פינוק.
הרבה אנשים רואים את זה כדבר שגוי או "התעללות בילד", אבל ככה היה החינוך של פעם, ויש הורים שהולכים לפי החינוך הזה.
אני מבינה אותך כי גם ההורים שלי כאלו, הייתי מקבלת הרבה מכות בתור ילדה אבל אני לא מחשיבה את זה בתור הורה מכה.
זה חינוך, זה דרך להראות כעס. כל עוד אלו לא מכות רצח שבאות נטו מרוע אין טעם להכנס למחשבות האלו.
ואני הרבה פעמים בתור ילדה סוג של איימתי שאתקשר למקומות האלו שעוזרים לילדים עם הורים מכים, ואז ההורים שלי היו אומרים שאני אשאר לב - שזה סוג של נכון אם יקחו את ההורים לדין.
אז תחשבי על זה רגע.. נגיד והיו אומרים לך שזה יפסק ויקחו את ההורים שלך לבית כלא/ירחיקו אותם ממך ומאחיותיך - את תסתדרי לבד? אתם תחזיקו?
כי אם לא, התשובה די ברורה שההתלוננות קצת באה מפינוק, ואת יכולה לספוג את זה עד גיל החוקיות

זה נראה מאוד הגיוני, כמעט כל ההורים מאיימים שהם יבואו להרביץ כשהילדים שלהם צועקים ורבים.
יש גם הרבה הורים שמגיעים להרביץ בפועל, אבל הם מרביצים חלש ואחרי כמה דקות זה כבר עובר וזה בסך הכל מכת חינוך.
אבל ברגע שהמכת חינוך הזאת הופכת לאלימות - הדבר היחיד שצריך לעשות זה להתלונן, אסור להורים להרביץ עד לרמה כזאת.
אבל מה שקרה אצלך זו לא אלימות, ועוד הוא נתן לך כסף כ"פיצוי" על זה שהוא בכלל "איים"... זה כבר פינוק.

לא זה ממש לא הגיוני, לא מבינה את אלו שכתבו מעליי שזו דרך של חינוך. להרביץ זה לא לחנך!
אם הגור שלכם היה עושה משהו לא טוב הייתם מרביצים לו? אם הילד שלכם אמר מילה לא במקום אז מרביצים לו? מצטערת בשבילכם שככה גדלתם.
ובקשר לשאלה שלך, לא הייתי ממליצה ללכת לגורמי הרווחה אלא אם כן זה מגיע למצב שזה בלתי נסבל ואת מפחדת להיות בבית, כי יש לזה המון השלכות.

לאחרונה שהגיבה, זה לא נכון מה שאת אומרת.
לא נותנים מכות על מילה לא במקום או אי השקעה בלימודים, אלא יותר על ריב מפוצץ.
זה שאת גדלה בבית שקט או שלא מרביצים בו לא אומר שהחינוך של ההורים שלי או של מי שעובר סדרת מכות בבית הוא חינוך לא טוב או פחות טוב משלך.
יש דרכים שונות לחנך ילדים, ואם אצלך זה לקבל סוכריה כשעושים משהו טוב זה לא אומר שאצל אחרים זה צריך להיות ככה. לא צריך ישר לקפוץ למקום של שפיטה, זה די גועלי.
זה שההורים מרביצים לא הופך אותם להורים לא טובים, אני יכולה להגיד שיש לי הורים יותר טובים משלך ואת כמובן תצחקי.. כי הרי, הם מרביצים, איך זה הגיוני?
אז לא, זה לא בא מרוע זה בא מכוונה טובה בין אם זה נראה לך נכון או לא.

ודרך אגב, כשגור עושה משהו לא טוב כמו להשתין בבית - כן צועקים עליו ונותנים "מכה" בישבן כדי ללמד. ככה הולך אילוף וזה עובד ככה על כל יצור חי בעולם הזה.

שואל השאלה:
זה הגיע למצב שנשארים לי ולאחיותי סימנים בגלל שהם מוציאים את הכעס שלהם עלינו, מרגישות כמו בובת חבטות, אנחנו לא מסוגלות להגן על עצמנו. הם מתעצבנים עלינו בגלל כלום, זה לא דרך חינוך ממש לא. ממתי הורים צריכים להרים יד על ילד בגלל ריב או בגלל סיבה אחרת, למה אני צריכה להרגיש כמו בובת חבטות?! למה אני צריכה להרגיש חסרת אונים?! זה לא דרך חינוך, מצידי שילכו לכלא או שיטוסו לאנשהו ולא יחזרו, עד כמה שיש לי אהבה כלפיהם, אני מפורקת מפנים! זה לא מגיע לנו!

כסף זה כבר יותר מסליחה זה פינוק וזה לא נקרא ילדות מוכה.. על מה הריב וזאת פעם ראשונה שזה קורה כול כמה זמן?

ואתם יודעים שפעם זה היה נחשב חינוך נכון?

את מתבגרת, צפוי שתחשבי ככה ואני כן מבינה את ההרגשה שלך.
אבל זה סך הכל דרך חינוך.
אם זה מגיע למצב שאתן ממש ממש לא עשיתן שום דבר (כלומר ישבתן בבית והם באו והרביצו לכן, מה שלא נשמע שזה המצב), אז זה כבר לא חינוך אלא רוע טהור.
אבל הם סך הכל מחנכים שלא תתחצפי, או שלא תגידי דברים לא במקום.
אני אומרת לך את זה בתור אחת שכן עברה דברים כאלו וגם לי נשארו סימנים על הגוף - אחרי שאמרתי לאבא שלי משהו שפגע בו אישית וזו הייתה התגובה שלו.
זה קורה, תספגי, את כרגע תחת אחריותם.
יכולה לחתום לך שברוב המקרים כמו אצלך, הילדים נשארים בבית גם אחרי גיל 18 כשהם חופשיים לעזוב, למה? כי אחרי גיל 18 יש לך את חופש הבחירה ואת פתאום מגלה שלמרות מה שאת עוברת איתם זה לא יקל עליך לעזוב.

במקרים קיצוניים הילדים עוזבים את הבית, וזה לא המצב שלך.. אז די לפינוק, פשוט תספגי כל עוד את יכולה.
ואת לא חייבת לשתוק כן? אם הם גם ככה בשוונג של מכות את יכולה להגיד מה שתרצי - תוציאי באותו רגע את מה שיש לך להגיד ואם צריך גם לעשות שיחה מתורבתת - תעשי. אף אחד לא שולל לך את הזכות להגיב להם ולעמוד על שלך.

שואל השאלה:
אני ואחותי הגדולה בנות 19 ו-20 לנו יש אםשרות לעזוב את הבית לאחותי הקטנה לא היא רק בת 14! אנחנו עוד יכולות לעשות את הצעד ולהשאיר או. ן מאחור נראה לך שזה לא יהיה בעדיפות שלנו להאיר את אחותנו הקטנה מאחור? אנחנו לא בנות 8 תודה לאל... וזה שהוא נתן את הכסף *ה50 שקל* זה לא חהגיד סליחה זה לשחד בן אדם שישכח מה שקרה מקודם, אצלנו זה לא עובד ככה!

שואל השאלה:
תאמינו לי גם שהייתי מתבגרת זה היה אסון, אחותי הגדולה טל ואני חיינו את זה על בשרנו עד כמה שהם רוצים להעיף אותנו מהבית וכמה פעמים סםגנו מכות בגלל הורים שלנו ומצטערת לנגיד שכם אחותי הקטנה ספגה את הדברים האלו...

אתן יכולות לגור בפנימייה. נסו לדבר עם ההורים שלכן לגבי זה, שינסו לשלוט בעצמם. כנראה קשה להם לשלוט בעצבים שלהם, שאלה, שהם מאיימים עליכן או מרביצים לכן, הם מכים אותכן במכות קטנות על היד או המכות האלו עם המקל או סרגל? הם זרקו עליכן דברים? הייתה להם או יש להם בעיה של שליטה בכעסים?

שתגור איתכם
ההורים שלי גם מכים אותי בלי סיבה גם מעיפים הרבה מהבית אפילו האבא איים כמה פעמים לזרוק אותי מהחלון אבל אני אדישה לנושא כי זה תמיד היה ככה לא חדש בלי הצדקה אבל היתרגלתי ואני מיתבגרת
אבל יש תקופות אובדניות אני לא ישקר

רגע מה עשיתי רע? רק אמרתי ש"אתן יכולות לגור בפנימייה. נסו לדבר עם ההורים שלכן לגבי זה, שינסו לשלוט בעצמם. כנראה קשה להם לשלוט בעצבים שלהם, שאלה, שהם מאיימים עליכן או מרביצים לכן, הם מכים אותכן במכות קטנות על היד או המכות האלו עם המקל או סרגל? הם זרקו עליכן דברים? הייתה להם או יש להם בעיה של שליטה בכעסים? " אני אמרתי, מה היה רע בזה? כולה ניסתי לעזור לכן ולדעת מה בדיוק הבעיה. לא שנסיתי לפגוע בך, אני רק רוצה לעזור לך, שואלת השאלה, לכן אני שואלת את זה. בשביל שאני אדע יותר פרטים.-. אם ההורים שלכן באמת פוגעים בכן מילולית וגם פיזית אז תפנו למשטרה או לרווחה, ואם הם מכים אתכן, אז תעברו לגור בפנימייה, אני מנסה להיות בעדך, אם חשבת שאני מנסה להיות נגדך ולפגוע בך.