הייתי בטקס יום הזיכרון עם התנועת נוער והיה לי התקף חרדה (המשך בפירוט)
זה היה מזה פאדיחות אני בכנפיים של קרמבו האחראית על הקבוצה (היא כאלו בת 27 כזה) אז היא באה לעזור לי אבל זה הרגיש לי כבר לא נעים וגם מציק כי שהייתי כבר בסדר היא באה לעזור לי וזה סתם היה לי מציק. וגם שאני בהתקף אני מדבר כמו ילד קטן כזה כי קשה לדבר וכאלו זה קצת פאדיחות שאני אמור לחנוך חניך ואני מדבר כמו ילד קטן ואני מתנשם. כאלו עכשיו שאני אבוא לשם כולם ישאלו אותי על זה? וכאלו רציתי שלא יתייחסו עלי ושלא כולם יתקבצו סביבי לעזור זה סתם יותר הלחיץ אותי. מה דעתכם? ז