אמא שלי פשוט נמאסה עלי כבר, אין לי כבר כוחות.

אז ככה אמא שלי היא השטן. ממש במילים האלו שטן אני לא יודעת מה היא רוצה ממני אני כבר לא יודעת, נמאס לי. נתחיל בהקדמה
אני גבוהה, 160 שוקלת 42 (שרוך/מקל) אני בת 13 ואני לא הולכת ישר, אמא שלי תמיד מעירה לי על זה ומאיימת שהיא תשבור לי תגב עם אני לא אלך ישר, וזה ממש מעצבן כי זה ההליכה שלי ואני אחליט איך ללכת.
גם כואב לה לראות אותי נחה עם הפאלפון מפריע לה היא תמיד חושבת שאני צריכה להיות בתזוזה היא מחפשת על מה לצעוק עליי כיאלו עוקבת אחריי, (לא מספיק שזה מה שקורה לי במקיף,מחפשים אותי על קטנות)
אז בנוסף לזה היא עושה את זה גם בבית, היא עושה לי הפעלה בדיקה תיקון(וצעקות) כמו שהיא אומרת לי לתלות בגדים, אני תולה את הבגדים, היא באה תולה הכל מחדש צועקת עליי שאני מפגרת ולא ככה תולים.
זה סתם דוגמא וזה קורה המון
ואני לא יכולה להתמרד כי היא תרביץ לי, אני תמיד אומרת לעצמי אולי אני אברח מהבית אבל אין לי את האומץ.
היא פשוט שונאת אותי, ובאמת חבל לכתוב שזאת אמא שלי והכל כי אני ממש שונאת אותה והיא אותי, יש לי אחות שלא גרה בעיר והיא קונה לי הכל ואחים שלי דואגים לי במקום ההורים שלי.
היא לא נותנת לי בקושי לצאת למקומות, ויש לי ציונים טובים גם, אני מקובלת בשכבה שלי תמיד הייתי מקובלת במיוחד שעברתי לחטיבה אז עברתי מבית ספר שונה (גם שם הייתי מקובלת) ואף אחד לא היה איתי בשכבה. ואני מקובלת ומזמינים אותי לכל מיני יציאות למינהם וישיבות או סתם לסרט, ואני תמיד מחדש כל פעם צריכה להמציא תירוץ, מי שצריך פה תירוץ מוזמן לפנות אליי אני כבר מלכה בתירוצים, ממש נמאס לי כבר , ועכשיו לבעיה הכי גדולה שלי, ואני מפחדת לפרט פה לדבריי דברים שלא מישהו שאני מכירה יבין שזאת אני, הבעיה היא שאני לא יודעת איך להתאבד בדרך הכי קלה רק בגלל האמא הזאת אני רוצה לעבור פניימיה הייתי שמחה לעבור לאחד האחים שלי אבל אף אחד לא גר בעיר ואני ממש אוהבת את החברים שלי והם אוהבים אותי ואני מרגישה שהם המשפחה שלי, ואני כבר לא יודעת מה לעשות, אני מיואשת ובעיקר מהאמא הנוראית הזאת.