היא מגזימה או שאני לא בסדר?

אני באה מבית דתי ואני אתאיסטית.
שני ההורים שלי היו היום בבית והייתי עם מכנס קצר וחולצת בטן.
אז הם העירו לי שאני לא צנועה ולא מכבדת את עצמי "אסור לך להסתובב ככה בבית, תחליפי בגדים". אז בסדר, החלפתי בגדים. (העניין הזה קורה המון)
והיום יצאתי לידיד שלי, אז לבשתי חולצת טופ צמודה לבנה (בלי מחשוף) ושרוואל פילים שהגיע לי מעל הפופיק.
ואז אמא שלי הסתכלה עליי "תחליפי בגדים. את נראת כמו פרוצה ורק בנות זולות וחסרות כבוד עצמי מסתובבות ככה."
אז שאלתי אותה מה ללבוש כי אין לי משהו אחר, והיא צרחה עליי שהיא בטלפון ואני לא יכולה לצאת ככה.
אז אמרתי "אבל אני רוצה לצאת ככה."
והיא אמרה "לפעמים צריך לוותר על הרצונות שלנו כדי לשמור על כבוד עצמי ושם טוב."
אז אמרתי "מה? מה קשור. טוב אני יוצאת ביי."
והיא אמרה שהיא מאוד כועסת עליי.
זו סצנה שחוזרת על עצמה במיליוני וריאציות שונות ואנחנו תמיד רבות, תמיד אני אשמה ולא בסדר, היא תמיד כועסת ומאוכזבת ממני וזה נגמר ב"את בעונש".
כבר דברתי עם הפסיכולוגית שלי על העניין, ההורים שלי כבר היו אצלה בשיחה אבל כלום לא השתנה.
וכמובן שכבר דברתי עם ההורים שלי על העניין, אבל כלום לא השתנה.
אני מרגישה ממש מגעיל ואני רוצה לדעת אם בצדק או לא.