אין לי לאן ללכת יותר.

אני בטוח שאני לא הראשון שפורק שנמאס לו
אני בטוח שאני לא הראשון שאומר שהוא רוצה למות אך הוא עוצר מעצמו
ואני בטוח שאני גם לא הראשון שאומר שהחיים הם כמו חור שחור

החיים שלי אינם כמו שכולם חושבים
לרגע אחד אני יכול להיות הכי שמח שיש ולפתע אני יכול לקרוס ולהגיד זהו
אני מרים את הידים , ואני מוותר
ויש לי גם את הקטע שאני רוצה להיות מי שאני אבל אף אחד לא באמת מאמין בי
אני הכי נחמד לכולם , אני הכי עוזר כשצריך.
אבל גם בן אדם כמוני נשבר.

הקטע של האקס שלי שבר אותי , מנסה להתמודד אבל לא יכול
האקס שלי התאבד. למי שלא יודע מנסה איכשהו עדיין לשרוד. אבל בעצם לא..

ההורים שלי? חח אני מדבר על אבא שלי, חתיכת חלאה.. לא משנה מה אני אעשה יתעלל בי ובאחותי.

אני לא אפרט עוד על המשפחה שלי יותר מידי . אבל כן אני מת מבפנים
בחיים שלי לא הכרתי את אמא שלי תמיד אני זה שגידל את אחותי מכיוון שאבא אין בבית
אבא שלי נשוי לאישה כל כך שכל מה שאכפת לה זה כסף
מבין , מקבל את זה, שתהנה איתו אבל אני לא יכול יותר.

אני חושב שעות על גבי שעות , מה אני יעשה בחיים
האם סבתא שלי תזדקק לי?
אחותי ? אנשים שאולי אולי " אכפת להם ? "
אבל בעצם לא.

מצטער.. הייתי צריך לפרוק קצת