התעצבנתי בצדק?

יש לי ידיד ממש טוב, אנחנו מדברים מלא ואני מספרת לו הכול. באמת הכול, הוא יודע עליי כל דבר, וגם אנחנו יחד בכיתה, ממש קרובים.
היום הוא כתב לי שיש לו משהו לספר לי, עניתי אחרי רבע שעה ואז הוא כתב שכבר לא משנה.
ואני, כמו כל חברה טובה, שאלתי שוב מה. פתאום הוא מתחיל להגיד לי שיש איזה ילדה אחת... קוראים לה ככה... ואז הוא עצר, אמר שזה לא דברים שגבר מספר לבחורה, שהוא מצטער שהוא פתח את זה...
התחלתי להיבהל. שאלתי אם זה משהו גס, ענה ש"אפשר לומר", שהוא לא יכול לספר, זה אישי, זה אינטימי. הוא כבר משך את זה... ניסיתי להתקשר, זה כבר נהיה מלחיץ. הוא לא ענה.
שאלתי אם מישהו יודע... הוא אמר שסיפר לידידה אחת שלו, שהוא יודע שאני לא סובלת אותה, והתעצבנתי. אם לה הוא מספר, איך לי לא? הם בכלל לא קרובים.
לא משנה. אחרי כמעט שעה שהוא משאיר אותי באוויר, כבר נהיה לי חם ורעדה לי הרגל, והייתי במקום ציבורי והתחילו אשכרה לשאול אותי אם אני בסדר, הוא התקשר והתחיל לצחוק כמו איזה חמור, אומר שלא קרה כלום, סתם. צחוקים, כיף לעבוד עליי, אני קורבן מצחיק, הוא אוהב אותי, לא התכוון.
ניתקתי, ומאז הוא מתחיל לשלוח לי הודעות, אני עונה בקרירות (כן לא שחור לבן כזה).
מה דעתכם?