הכלב שלי מת אתמול...

זה קשה.. מסכים איתך.

זה בסדר לבכות, זה משחרר. תקברו אותו, ותאמינו לי שהכל יהיה בסדר :)

חבר שלי גם איבד את הכלב שלו ואני יודע איך זה מרגיש.
ממליץ לך לראות את הסרט פרנקינוויני, או נשמה של כלב.

הי.. לי היה כלב והוא נדרס לפני כמה שנים.. הרגשה לא נעימה בכלל!
קודם כל משתתפת בצערך, ואני מבינה ויודעת כמה זה קשה ועצוב ואין כמו כלב בעולם.
אבל לצערי הרב אלו החיים, הוא סבל ממשהו? כי אם כן, מסכן.. היה ממשיך וסובל.
בכל זאת אני פה בשבילך!

שואל השאלה:
לא הוא מת בגיל 11... לפני כל התקופה של הזקנה והכאב והתרופות...
וטוב שככה הוא לא סבל. הוא מת מהתקף לב

מבינה אותך. זה גם קרה לי בצורה כזו.
בוקר אחד ראיתי שהחתול שלי לא מרגיש כל כך טוב הוא נשם בכבדות, והוא בא אלי כאילו ביקש עזרה, הלכתי לעבודה בידיעה שבצהרים אני לוקחת אותו לווטרינר. שחזרתי הוא כבר היה קבור, המשפחה שלי קברה אותו כדי שלא אראה את הגופה.

לא התמודדתי עם זה בכלל, בכל זאת הוא היה החתול שלי איזה 10 שנים. (מאז שהוא נולד)
יום אחרי שהוא נפטר הלכתי ועשיתי קעקוע שלו על היד שלי.
מניחה שעד היום אני מכחישה את זה, לפעמים אני באה לתת לו אוכל או משהו, ואז נזכרת "אה הוא מת."
עם הזמן מתרגלים לחוסר שלהם. מקווה.

זה קשה. מאוד. הכלבה שלי נדרסה לפני חודשיים, היצור הכי מתוק ומקסים שאי פעם תפגשי. אין יום שאני לא חושבת עליה, אנשים שלא עברו את זה לעולם לא יבינו. אני יודעת שזה נראה ממש קשה עכשיו, שאין סיכוי שאת מתגברת על זה, אבל הזמן עושה את שלו, ועוד יומיים כבר יהיה לך קצת יותר קל. כן, עדיין מסתובבים בבית ורואים חפצים שלהם ונזכרים בדברים שעשינו איתם, וזה קשה. המיטה של הכלבה שלי עדיין נמצאת בחדר של ההורים שלי. הסוודר שהיה עליה באותו יום מקופל לי בארון והקולר שלה תלוי לי מעל המיטה. אני באה לקרוא לה לטיול או חטיף, ואז נזכרת שהיא לא שם.
ואני יודעת שזה נראה בלתי אפשרי, אבל תחשבו על לאמץ כלב חדש. לא עכשיו, עוד חודש חודשיים, קחו את הזמן להתאבל, כי זה לא קל, ואני לגמרי מבינה. אבל כשתרגישו שאתם מוכנים, אפילו רק ב80%, תביאו כלב חדש. תנו בית חם לעוד כלב, גור או מבוגר. תהיו איתו ותשחקו איתו. אנחנו הבאנו גורה חדשה לפני שבוע וחצי. מהממת. קל זה לא. וכן מתבלבלים בין השמות, וכן משווים אותן אחת לשנייה, אבל אלה דברים טבעיים, זה יקרה. וזה נראה לא מוסרי ולא הגיוני, אבל הכלב החדש לא יחליף את הכלב שהיה לך. הוא יעזור לכם להתגבר, ויכניס עוד אור הביתה. אחרי הכל, כשאתה מתרגל לחיות עם כלב ואז פתאום אין, זה לא אותו דבר, אתה לא יכול לחיות בלי.
אין לי עוד ממש איך לעזור חוץ מלשלוח לך חיבוק ענק. קחי את הזמן לעצמך. אם את מרגישה שאת רוצה לבכות, תבכי. תוציאי הכל החוצה. זה לא דבר רע בכלל. תדברי ותוציאי הכל החוצה. אבל אל תדברי עם אנשים שלא יעשו לך טוב. תחזרי לשגרה שלך, תעשי דברים שאת אוהבת, עם אנשים שאת אוהבת, שיסיחו את דעתך ויעבירו לך את הזמן. אל תחשבי "מה היה קורה אם", כי אני עשיתי את זה, וזה לא יעניק לך ולמשפחה שלך כלום חוץ מרגשות אשם לא הכרחיים. לפעמים דברים פשוט קורים, ואי אפשר לצפות הכל מראש.
הזמן מרפא כמעט הכל. תרגישי טוב, ושלא תדעי עוד צער 3>

היי, הכלבה שלי בת 16 עם אפילפסיה וגם השיניים כבר לא משהו... אני עושה לעצמי מדיי פעם הכנה נפשית למה שהולך לקרות, אני נושמת ומבינה שאנשים ובעלי חיים באים והולכים ואף פעם אין מישהו שיחליף אותם. צריך לקחת כמה זמן שאת צריכה כדי להתגבר על זה, אבא שלי נפטר וכמובן שזה לא אותו דבר, אבל צריך פשוט זמן.. זה תמיד יישאר, אבל עם הזמן את תראי שאת תשלימי עם זה, גם אני לא האמנתי בהתחלה לזה שהזמן מרפא את הכל ואמרתי "איך אני אהיה שמחה עוד פעם"? אבל רק שתדעי שכל מה שאת צריכה זה זמן לעצמך, לבכות ולשחרר, לדבר ולא לשמור בבטן ולעשות רק מה שינחם אותך. כן, במקרה כזה גם רחמים עצמיים זה בסדר.
תקחי מהחוויה המטלטלת הזאת את הדברים כלא מובנים מאליו ותשמחי שאת זוכה לראות את השמש כל יום, את החברים, את ההורים.. כל דבר קטן שאת אוהבת לעשות.

בהצלחה :))

כן, היה לי כלב 8 שנים.. והלב שלי נשבר כשהוא מת, ועוד בדרך שלא ידעתי בדיוק מה קרה לו והוא היה רק בן 8 שנים, אחרי זה אימצתי כלב חדש

גם לי זה קרה. משתתף בצערך קודם כל.. אני כל כך מבין אותך כי זה מאוד קשה כשמישהו שקרוב אלייך נפטר אפילו אם זה בעל חיים.. לצערי קרה לי כבר המון פעמים, גם בעלי חיים וגם משפחה.. צריך ללמוד להמשיך האלה, להסתגל למה שיש. לפחות הוא נפטר לפני כל הקושי והזקנה.. הכלבה שלי הייתה בת 14 היה לה מאוד קשה בשנה שנתיים האחרונות שלה.. גדלתי איתה כל החיים עד שנפטרה, היא נולדה אפילו לפני.. חתולה שלי עכשיו כבר מאוד זקנה גם.. לפני חודש היא איבדה את הראיה ולא רואה כלום. זקנה זה דבר קשה אבל אין מה לעשות.. בסופו של דבר זה מגיע אצל כל אחד.. תהיי חזקה! :)

אני ממש משתתפת בצערך):

קרה לי עם כלב של השכנים שלי
השכנים כל הזמן השאירו אותו בחוץ גם בגשם, כשקפוא ותמיד הבאתי לו אוכל ומים והייתי יושבת איתו לפעמים
ויום אחד אחרי שחברה שלי הלכה אבא שלי אמר לי שהוא נדרס ואני רציתי לבחוץ ובכיתי ממש והוא הלך לקבור אותט עם ה"" בעלים"" שלו. אותה חברה אמרה לי שהיא ראתה אותו כשהיא הלכה בסדר ומקשקש בזנב וזה שבר אותי. הוא היה כלב מדהים ואני ככ שונאת אותם על זה אני מרגישה שהייתי יכולה לעשות משהו כדי שישאר בחיים ואני כועסת על עצמי שלא עשיתי. אם הם לא התכוונו להיות איתו רגע אחד בחיים שלו למה הם בכלל אימצו אותו, הוא היה יכול להיות מאושר עם משפחה אוהבת ובית חם והוא נאלץ לרעוד בקור.
ושבוע שעבר ראיתי את אח שלו בחוץ ספוג מים מהגשם ( באותו יום שירד ברד כבד אצלי לפחות) וחיבקתי אותו כזה וכמעט צרחתי על הבעלים לפני שהוא הכניס אותו לבפנים.
אני לא יכולה זה קרה השנה אני בוכה עכשיו

תקשיבי אני עברתי את זה אני יודעת כמה זה כואב זה אני מעדיפה לכתוב לך בפרטי אז חכי..

אני מבינה אותך גם.. היה לי כלב הרבה שנים, וכאב לי כל כך כשהוא מת.. רציתי שהוא יהיה איתי לנצח, כל כך אהבתי אותו.. שיחקתי איתו כל הזמן והייתי מתנהגת איתו כמו מפגרת בצחוק, והייתי עושה איתו שטויות וקולות חח, התחברנו ממש, זה מוזר לי לעכל את זה עדיין, הוא מת לפני כמעט חצי שנה, וזה עדיין מוזר לי שהוא לא פה. ההרגל הוא גם קשה ממש, הוא היה חלק ממני ומהחיים שלי ומחיי המשפחה שלי וכולם אהבו אותו, והייתי ממש עצובה באותו יום, בכיתי ממש המון.. הייתי מסתגרת עם עצמי וכותבת לו, את גם יכולה לפרוק דרך כתיבה ולהסתכל על התמונות שלו ולבכות - זה משחרר, אל תחזיקי את עצמך.. זה בסדר לבכות, גם אי אפשר להחזיק את עצמך מלבכות בעצם, צריך פשוט להתרגל לזה כי אין ברירה, תשמרי לו פינה אצלך בלב ותזכרי אותו תמיד.. אני בטוחה שגם הוא מתגעגע אלייך, הלוואי שהיה אפשר להחזיר חיות או אנשים לחיים.. זה לא נתפס וכואב, אני מאחלת לך שיהיה לך המון כוח, את תעברי את זה.. את יכולה לאמץ אפילו אחד אחר ( כמובן לא כרגע, כי זה ברור שזו לא אופציה כרגע) אני אמרתי שאני לא ארצה לאמץ כלב לכל החיים יותר, כי קשה להתמודד עם האובדן, אבל כל אחד הולך בסוף.. ומרוב שאני כל כך אוהבת כלבים ורוצה את החיה המדהימה הזאת בחיים שלי אז אימצתי עוד כלב, הוא לא כמו הראשון, והוא גם לא פחות טוב.. הוא שונה.. ומצחיק, ובאמת שאני חולה עליו, וזה מוריד קצת מהכאב.. בקיצור אני מאחלת לך המון טוב! ( עזר לי גם לפרוק פה חח )

אני מבינה אותך מאוד, הכלבה שלי מתה באוגוסט האחרון וגם אני הייתי שבורה.
עכשיו זה נראה ממש קשה אבל אחרי חודש חודשיים את תרגישי טוב יותר.
מוזמנת לפנות בפרטי אם את רוצה לדבר.

מצטער שאת חווה את זה יקרה,

אבל זה חלק מהחיים
תנסי לשחזר את הרגעים היפים שהיו עם הכלב, וגם את השנים שהוא היה אצלכם
תחשבי גם על הרגעים שהכלב כן הרגיש נפלא איתכם
זה בהחלט קשה אבל עם הזמן יהיה לך קצת יותר הקלה
תחכי קצת, רק בהמשך תוכלי לקחת עוד כלב
גם כשלי הכלב מת הייתי עצוב מאוד כי הוא היה בן בית אצלנו
כמות האהבה שהוא נותן היא עצומה, ובכלל הכלב נותן המון להתפתחות---זה ממש עוד תחום בחיים
אני לפחות מעדיף לראות את הרגעים היפים איתו
כולל הרגע שהייתה עוגת שכבות ענקית, יצאנו לרגע מהבית ללוות את האורחים והכלב זאב החצוף הזה (גם חתיך-על ) זינק על העוגה ופירק חצי עוגה

עכשיו תחכי קצת
בהמשך תקחי כלב
מקווה שיוקל לך יקרה
בהצלחה בכל

זה קרה לי גם לכלב שלי שהוא היה רק בן שנתיים אבל הייתי ממש קשורה אליו והוא כנראה מת מהרעלה לקח לי בערך איזה שבועיים להירע אבל כל פעם שמזכירים לי אותו או שאני נזכרת בו אני בוכה לדעתי יכול חעזור לך לשים תמונה שלו איפשהו ואז צרגישי שהוא תמיד קרוב אחייך

גם לי היה שני כלבים גורים מגיל 5, זכר ונקבה..
הזכר מת מהתקף לב כשהייתי רק בת 8, והנקבה מתה לי לפני שנתיים מסרטן עצמות, ההורים שלי הרדימו אותה כדי שלא תסבול, היא הייתה רק בת שנתיים (בשנות כלב).. אני הייתי שבורה, בכיתי כל היום, בבית, בבית ספר, בכל מקום.. אני התחננתי שלא ירדימו אותה ושיתנו לה תרופות ויעשו משהו, ניסו לעשות הכל ולבסוף הרדימו אותה.. היא הייתה כל חיי ואני לא אשכח אותה לעולם..
זה בסדר לשחרר ולבכות כי זה באמת כואב.. זה יעבור לבד..

את פשוט בהמה אנשים פה שפכו תלב ואת מתעלמת ונותנת פרח רק לילדה אחת? לפחות תגיבי תגידי תודה שהתייחסתם בכלל לשאלה שלי וסיפרתם לי את הסיפור שלכם! מה זה איכס
ועוד עושה לכןלם מינוסים! אני עברתי עכשיו אחד אחד ועשיתי פלוס

שואל השאלה:
מצטערת אבל אני יכולה לתת רק שלושה פרחים, אני לא יודעת למי לתת כי מגיע לכולם.
עם כל הכבוד אני לא יודעת מי עשה מינוסים אבל אני עשיתי פלוסים לכולם
אל תשפטי אותי על שטויות ובטח שאל תגידי עלי איכס כי אפילו לא פגשת אותי בטח לא כשאני במצב כזה רגיש...
רוצה תגובה הנה תגובה

תודה לכולכם אתם מדהימים ועזרתם לי מאוד באמת תודה רבה לכולכם אתם לא מבינים כמה אני מעריכה אתכם

שואל השאלה:
אני איכס אנונימית? אני ממש נגעלת ממך,
בן אדם במצב כל כך שביר מבקש עזרה...
ואת פשוט אומרת לי שאני בהמה!
ועוד על מה...
מצטערת באמת הייתי פשוט שבורה ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מעליו,
כן עודדו אותי התגובות כאן אבל זה שאני לא אמרתי תודה לא אומר שאני גועל נפש של בן אדם

ואת עוד מעזה להאשים אותי שעשיתי לכולם מינוסים?!?!

למה בדיוק? מהיפה הגעת למסכנה שזאת הייתי אני? למה את ישר קופצת למסכנות ומתנפלת עלי? מה עשיתי לך שאת מדברת אלי ככה?

מזעזע שיש היום אנשים כמוך...

קצת טאקט לא יזיק לך (:

עזבי אותו, היא לא שווה את זה.