איך זה לחיות עם הורים גרושים?

לבקר מידי פעם את ההורה השני
ופשוט להתמודד
אין יותר מידי מה לעשות

מעצבן לעבור (אם את עצלנית כמוני)
אבל חוץ מזה אני אוהבת את זה.

בהתחלה לקבל את זה זה קשה, אחרי כמה שנים כבר רגילים וזה בסדר

מדכא

הוריי אבא שלי -- ואמא שלי (ז"ל) לעולם לא התגרשו
אבל לגופו של עניין:
על כל אדם יכול להשפיע אחרת
במצב רוח/שמחה
בטחון
בקשרים ונישואין לפחד לשחזר את מה שקרה עם ההורים -- גם מטפטף לתת מודע
יש כאלה גם ששנים סוחבים איתם מטענים רגשיים כתוצאה מזה

בהתחלה קשה לקבל את זה אבל אחרי כמה זמן מתרגלים, מבינים שאולי עדיף ככה ולפעמים דווקא כיף שיש שני בתים שאפשר קצת לברוח לאנשהו אם אחד ההורים מעצבן אותך, אבל אולי זה רק במקרה שלי שהבתים ממש קרובים והמעבר שלי ביניהם גמיש...

כיף כי את מקבלת כפול מתנות אבל מעצבן המרחק והנסיעות

^ אלא אם כן את גאון כמוני, וגרמת להורים שלך לגור ממש קרוב זה לזה, אבל רחוק מספיק שהם לא יראו אחד את השני בכלל.
ושהמרחק הוא 500 מטר הוא פחות מעצבן.

ההורים שלי במשמורת משותפת והם גרים באותו הרחוב (15 שעה הליכה) חוץ מהריבים שלהם ולזכור מה בכל בית הכל פאן

יש בזה משהו כיף כי באמת זה יותר חוויות והכל אבל אני הייתי מעדיפה שהם יהיו ביחד (רק אם המערכת יחסים הייתה טובה כמובן) כי יש מלא ריבים ולפעמיים מכניסים אותנו (אני ואחים שלי) להגיד מי צודק, הנסיעות ונגיד אני, אני רואה את אבא שלי פעם בשבועיים והייתי רוצה לראות אותו יותר.
אבל בתכלס אם הם היו ביחד היה פי שתיים יותר ריבים וזה היה נורא אז מהסיבה הזו עדיף שהם יהיו גרושים

הרבה פעמים לא קל.
אם הייתי יכולה כבר מזמן הייתי מנתקת קשר עם אבא שלי :) בנתיים אני צריכה ללכת עליו כל סופ"ש, לא נורא נשאר רק עוד ארבע שנים