באיזה גיל כבר התחלתם לאהוב את איך שאתם נראים?

ממ עדיין לא

תמיד אהבתי
לאחרונה אהבתי את כולי

מהרגע שקיבלתי ביטחון עצמי. זה לא עניין של גיל.

השנה פחות או יותר
אבל בלי איפור אני לא מרגישה יפה אז לא יודעת אם זה נחשב
שזה די עצוב אבל זאת המציאות..

תמיד אהבתי

זה עולה ויורד... כעיקרון תמיד הייה לי מודעות ליופי שלי ולכמה אני שווה. בן אדם אמור להעריך את עצמו ולדעת שלקנאות ולהשוות באחרים לא יעזור ורק יוריד אותו ויכניס למוקומות שהוא לא רומה להיות שם. לטפח ולהשקיע בעצמו לעומת זאת.. זאת העבודה

השנה אולי
אבל אני עדיין לא מאה אחוז
נגיד מאחד עד עשר עד כמה אני חושבת שאני יפה..
4-6
אבל שיניתי בעצמי דברים..
את השיער (החלקה)
התחלתי לשים מסקרה שאיתה אני פי אלף יותר יפה
בלעדיה אני איכסה

עדיין לא. הרבה אומרים לי שאני נראה טוב אבל מצד שני גם הרבה שלא. מבחינה אישית הדעה שלי על עצמי זה באמצע

עדיין לא. לפעמים

לא שלמה עם עצמי לגמרי עדיין
אבל התחלתי להגיע להבנה בגיל 15

תמיד אהבתי והייתי יפה אבל נראה לי שהשנה אני הכי אוהב אני נראה מדהים

15 וקצת

עוד לא הגעתי לגיל הזה

מהקטע בחיים שהתחלתי לשים פס על כולם!
וכן הבטחון הזה נבע מסטיפס כי היו אנשים שעזרו לי ותמכו בי.
וואלה אני אלך איך שאני רוצה ולא איך שכולם רוצים...וככה זה התחיל...