אני בדיכאון כבר תקופה, ממש בדיכאון אבל אני משתדלת שלא להראות את זה ליד אנשים כדי שלא ירחמו עליי או ישפטו אותי וכו..

אמאלה כאילו אני כתבתי את השאלה הזאת. וזה כלכך מתסכל שאת יודעת שאת בקושי ממשיכה לקום בבוקר ואנשים שמים עלייך ז** .. ולא לוקחים ברצינות. אני פשוט ניסיתי להמשיך להסביר לאמא שלי ובאיזשהו שלב כולם שמו לב לבד .. התחלתי לא לצאת מהבית ולא לאכול ולבכות כל היום ולחתוך ולא לחגוג דברים שמחים ובאמת כמה שניסיתי להסתיר ראו עלי ממש. אז מצישהו הם הבינו לבד וקבעו לי מהר טיפול

תדברי עם ההורים שלך, תגידי להם שזה לא רק צומי.
וגם לחברות שלך.

אם החברות שלך ימשיכו להתייחס לזה ככה אז תמצאי חברות שיאמינו לך ויקשיבו לך.

את יכולה להגיד להורים שאת רוצה לנסות טיפול, זה כבר יגרום להם להתייחס לעניין באיזשהי רצינות.

והכי חשוב, שתדעי שאת לא לבד.

את יכולה לדבר על זה גם עם אנשים מכאן, גם זה יכול לעזור.

שואל השאלה:
דיברתי עם ההורים שלי לגבי טיפול פסיכולוגי, הם אמרו לי "איזה שטויות למה את צריכה את זה"
ופשוט בכיתי ואמרתי שאני צריכה
ושום דבר לא עזר
אף אחד לא מבין את חומרת המצב
אני לא מתאבדת רק כי ההורים שלי כבר חוו אובדן של ילד ואני אוהבת אותם ולא רוצה שהם יחוו את זה שוב, אבל כבר הגעתי למצב שאני לא רואה טעם בחיים..

גם אני לא מתאבדת בשביל המשפחה אם לא הם כבר מזמן ... תגידי להם שגם אם הם לא מבינים שאת צריכה טיפול
אפילו לקציני את המצב שלך תפסיקי להסתיר . תראי להם שאת בוכה שאת לא יכולה יותר .. הם קלטו אצלי ברגע שהתחלתי להשתמש באלכוהול בשביל להמשיך לחיות ולא הלכתי לבית ספר לא בשביל להתמרד.. זאת הייתה הדרל האחרונה שלי אם לא הייתי מתה כבר. ואני נאחזת בחיים חזק למרות הכל הם שמו לב . תגרמי להם לראות

אז תשאלי אותם מה את צריכה לעשות כדי שהם יבינו שאת לא סתם מגזימה.

תסבירי להם כמו שהסברת לנו, יש לך מחשבות אובדניות ושאת מרגישה שאת צריכה טיפול ושאת מרגישה שהם לא מבינים אותך ואת חומרת המצב.
ותגידי להם שאת כבר לא רואה טעם בחיים, בדיוק כמו שאמרת לנו.

אני מאמין שאם תעשי את זה כמו שצריך, הם כבר יבינו שזה לא משחק.

תסבירי להם מה זה דיכאון באמת, לפעמים לאנשים קשה לדעת מהו באמת דיכאון, הם צריכים הסברה ותיאורים טובים .