מי פה מאובחן עם דיכאון?

אני

לא מאובחנת אבל אני יודעת שאני בדיכאון

אני חושב שלי יש אבל לא מאובחן

אני.

שואל השאלה:
מה לעשות אם אני חושבת שיש לי דיכאון? אני לא רוצה לדבר עם ההורים שלי בכלל, לא עם "חברות" ובטח שלא עם ה"יועצת" או משהו כזה, פשוט כבר קשה לי להתמודד עם זה לבד.

אני

אני מרגיש שאני איינשטיין
זה הופך אותי לאיינשטיין?

אני אובחנתי בצבא בדיכאון
ולפני הצבא בחרדות
היועצים או הפסיכולוגים / פסיכיאטרים לא יעזרו לך. רק את יכולה לעזור לעצמך

זה אותו הדבר, אני יכול להגיד שיש לי אייקיו 300 אבל עד שלא אעבור מבחן אייקיו זה לא יהיה נכון

גם אני לא אוהבת להפתח לאנשים אבל אם את רוצה לקבל עזרה אז את חייבת לפעול, את לא חייבת לספר להורים שלך בפרטי פרטים, את יכולה להגיד להם שאת מרגישה בדיכאון ומעוניינת בטיפול. גם אני לא רצית לדבר על זה עם אמא שלי אז פשוט אמרתי לה שאני צריכה טיפול והלכתי לפסיכיאטר, עכשיו אני מטופלת על כדורים ויש לי פסיכולוג.. אם לא תעשי כלום אז זה ימשיך להיות ככה ואולי אפילו יחמיר וחבל להכנס לזה אם אפשר להתחיל לטפל כבר עכשיו כדי לא להגיע למשהו קיצוני. אני ממש מבינה אותך שזה מפחיד ומייאש ואין לך כוח שיתחילו לתחקר אותך עכשיו אבל תנסי, אני מאמינה בך :) ואני פה אם תרצי לדבר על זה

אני, מגיל 9 וחצי.

אני! נשבעת חשבתי שאני ארדם באיבחון פסיכיאטרים ככ משעממים

אנשים שלא מאובחנים בדיכאון לא יכולים להגיד שהם בדיכאון!
יכול להיות שהם כן אבל זו מחלת נפש לכל דבר שצריך בשבילה איבחון

אני בעברי, את מוזמנת לגמרי לשלוח לי הודעה עם קצת יותר פרטים
אני יותר מאשמח לדבר איתך

אני מרגיש שאני איינשטיין. אני מרגיש שאני גאון ואני יודע שe=mc^2
אפשר להמשיך עם זה, תביני שזה אותו הדבר. לא סתם יש מאבחנים לזה

אני

אני חשודה כדיכאונית, אבל הסבירות שזה דיכאון גבוהה כי היו ועדיין יש לי תסמינים שלא אופייניים לסתם דיכדוך
אם את רוצה לדבר אני פה:)

לא מאובחנת אבל זה בא והולך

אני

ליפני כמה ימים היתעלפתי סתם ככה בכיתה ואמרו לישלוח לנירולוג (רופא מוח) אמרו או שזה משהו במוח או שיש לי חרדה /דיכאון עד כדי כך שהיתעלפתי

אני מאובחנת

אני

אני im

anixety and depression

אובחנתי לפני שנה ככה
אני חושבת שעבר לי

אני

לא מאובחן,
כנראה אבחן בהמשך

פעם הייתי מאובחנת בדיכאון
יצאתי מזה כבר

אני יגלה לך סוד אין בנאדם שהוא לא בדיכאון

לא נכון
אולי זה רק הרגשה של אוף לא בא לי מחר ללכת יואו אני בדיכאון
לא
זו מחלה נפשית

אני

אני מאובחנת על ידי פסיכיאטר אבל בזמן האחרון אני נותנת לזה פחות להשפיע על החיים שלי

אניייי
בעצם זה לא אמור לשמח אז
אני...

בטח שיש בן אדם שהוא לא בדיכאון כי זה לא עצב זה מחלה

היי.

בעבר אובחנתי אבל מאז עברו כמה שנים וכבר די יצאתי מהמקום הזה

אני מאובחנת

לי היה פעם

אני חושב שהכעס כלפי אנשים שאומרים שיש להם דיכאון לא מאובחן, זה בעצם שהיום זה הפך למושג שכל אדם שבתקופה קצת עצובה ומדוכדכת מגדיר את עצמו כדיכאון ואז זה נתפס כדבר לא משמעותי וכרגש בסיסי ופשוט שאפשר להתמודד איתו בהצלחה ופשטות גדולה בחיי היום יום (דיכאון כביכול הפך לסלנג לרגש עצב), זה כמו בהקצנה גדולה לקרוא לדלקת גרון "סרטן", כביטוי למחלה קלה כביכול שעוברת אחרי שלושה ימים ואז לגרום לקיפוח בין כל אלה שבאמת חולים במחלה הזו ומתמודדים איתה יום יום.

לא הייתי מגדיר את עצמי או אחרים בדיכאון, כי אני לא פסיכיאטר או פסיכולוג, והם לא צריכים להגדיר את עצמם, דיכאון זה דבר מאוד עמוק ומאוד רגיש, שמורכב מהמילה "דיכוי" בעיקר מה שלרוב לא רואים באנשים שמנסים להעביר לאחרים שמזה הם סובלים.

אישית מאובחן עם דיכאון קליני מגיל קטן, והגבתי את כל זה כי בשלב מסוים נעשתה סטיגמה שכל רגש של עצב זה דיכאון והיו מתחילים להגיד לי "אחי גם אני שלשום הייתי בדיכאון ראיתי האח הגדול ועבר לי" "מה הבעיה שלך? בוא שחק כדורגל אחי אתה תהיה שמח שוב", למרות שלא ככ אכפת לי מזה כי אני מתעסק רק בעצמי, רוצה להעביר לכם מה הסיבה שכולם אומרים את הדברים האלה לאנשים ש"מאבחנים את עצמם".


לאנונימית שאמרה "רק את יכולה לעזור לעצמך"
זה כלכך פשוט וכלכך נכון ברוב המקרים.

ככה, מה שאני מצרף פה זו תשובה לשאלה של בחורה ששאלה פה האם אני מכיר את התחושה הזאת שבא לי לסיים את החיים האלו. כמובן שהיא שאלה את השאלה הזו מתוך תסכול גדול ולא כי באמת בא לה לסיים את החיים האלו.
בסופו של דבר, כולנו רוצים לחיות ולחיות טוב כי באמת מגיע לנו. ואני חושב שכמו שזה עזר לי לעבור תקופה ארוכה ולא נעימה זה יכול מאוד לעזור לה ולך ולכל אחד ולהקל על הרבה אנשים. אז התשובה הזאת כאן מופנת לכולם וכולן כאחד.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לזכור את הכללים הבאים :

1 : הרבה עברו את זה לפנינו ויעברו גם אחרינו, אז איזו סיבה קיימת שאנחנו לא נעבור את זה גם ?

2 : להפסיק לרחם על עצמינו.
הרבה פעמים תחושות לא טובות מגיעות מרחמים עצמיים ודרמות שאנחנו עושים בכוונה כדי להרגיש חסרי אונים ומצפים שירחמו עלינו ויחבקו אותנו.

3 : להפסיק להקצין דברים ולחשוב יותר מדי.
דמייני את זה כבוץ תובעני, ככל שנחפור יותר בבוץ ככה אנחנו עלולים לשקוע יותר.
אם נצוף עליו לא נשקע. לכן אם לא נחשוב יותר מידי לא נשקע במחשבות של עצמנו ונכנס לדיכי.

4 : לזכור שעל שני דברים אסור לדאוג.

1 ) דבר שאפשר לשנות.
2 ) דבר שאי אפשר לשנות.

דבר שאפשר לשנות, תשני ! מה יעזור לך לדאוג עכשיו ?

ודבר שאי אפשר לשנות ? מה תועיל הדאגה ?!?!

5 : לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.

אני רוצה לספר לך סיפור.
אדם אחד שלא עלינו ולא על אף אחד מישראל סבל הרבה בחיו מכל מיני דברים.
סיפר לי שהוא רוצה לגמור את החיים שלו בטענה שנמאס לו ושהוא לא יכול יותר.
האמת ? עם כל מה שהוא סיפר לי שעבר עליו אמרתי לעצמי בראש " מסכן אולי באמת עדיף שיעשה את זה " אבל ברור שלא הייתי נותן לזה לקרות כי חבל.
אז שאלתי אותו ככה : "תשמע, אני מסכים איתך על כל מה שאמרת. זה באמת לא נעים. אבל תאר לך שבנוסף לכל הצרות שלך גם היית עיוור מלידה. לא רואה כלום ומעבר לזה אתה סובל מזה שלא הולך לך בשום דבר ויש לך עוד את הצרות שלך.
היית קופץ או לא קופץ ?" והוא ענה "קופץ".
ושאלתי אחר כך : "ואם רגע אחד לפני שאתה קופץ, העיניים שלך פתאום היו נפתחות והיית חוזר לראות, קופץ או לא קופץ ? "
והוא ענה " חכה אחי תן לראות עולם הרגע חזרתי לראות תראה איזה יופי זו בטח מכונית וזה בטח עץ וכו' ... "
אבל רגע מה עם הצרות שלך ? למי אכפת מהצרות עכשיו תראה איזה יופי !

בדיוק ככה אנחנו.
כמו נקודה שחורה על דף לבן.
אנחנו יכולים להתמקד בנקודה השחורה הזו ולאכול את עצמנו בגללה, ואנחנו יכולים להתמקד בשאר הדף הלבן ולהנות ממנו. לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולזכור שהחיים בנויים מתקופות וגם זה יעבור ויהיה טוב אם נאמין כך.

בנוסף תרגילי נשימות יכולים מאוד לעזור. לא מעט פעמים, יצא לי לטפל בכל מיני מקרים בין אם בחולים ובין אם בפצועים. ומה שעזר לרובם להרגיש הרבה יותר טוב ושימש כחלק עיקרי במהלך הטיפול היה לתרגל נשימות עמוקות.
כשנושמים נשימות איטיות ועמוקות המוח שולח פקודה אל בלוטת יותרת התריס להפריש הורמון בשם "קורטיזול" ברמה יותר גבוהה אל מערכת הדם. ואותו הורמון חביב, אחראי על הרגיעה ותחושת הביטחון שלנו. את התרגילים מבצעים בצורה הבאה. סוגרים את הפה, מכניסים אוויר מהאף במשך ארבע שניות ומוציאים מהפה במשך חמש שניות. חוזרים על התרגיל כמה וכמה פעמים עד שנרגעים. מומלץ לשלב איתם סטנדאפ, שירים מרגיעים או סדרה אהובה או אפילו לחבק אדם אהוב זה לגמרי עושה את העבודה.

שיהיה לך יום מקסים ומלא בבשורות טובות ובחיוכים ובאמונה שהכל לטובה ושהכל יסתדר ובע"ה את תראי שיהיה בסוודר ואפילו בסוודר גמור !
אני סומך עלייך ואין לי ספק שגם התקופה הזו תעבור ואחריה יבוא אור גדול.
אני תמיד פה לכל דבר שרק תצטרכי.
ותזכרי, אם אין לך דאורדורנט טוב אל תתייאשי ואל תרימי ידיים ! (:
ברכה והצלחה !