חוסר טקט - האם חוסר טאקט זה מלידה או שזה משהו פסיכולוגי?

היי לשואל!
פסיכולוגי לחלוטין.
חוסר טאקט הוא רגש, בדיוק כמו שחוש הומור או עצוב הן רגשות.
אם לאדם מסויים אין טאקט, כלומר הוא לוקה בו, הוא יכול בקלות יתרה לטפל בזה.
איך? מקשיבים לאדם שלידך, קשובים אליו ולא עסוקים רק בעצמך. כשנכנסים לחדר מסויים, שמים לב מי נמצא בו, לא מתעלמים (בכוונה או שלא לא חשוב), ואומרים שלום.
במשפט אחד? חוסר טאקט הוא אי היכולת לתמצת רגשות, לטוב, או לרע, לחיוב, או לשלילה

הי אנונימי. לא נולדים עם חוסר טאקט אך רוכשים אותו במהלך החיים.
לראייתי, חוסר טאקט יכול לנבוע מכמה סיבות:
1. בבית אותו אדם אופן התקשורת היה ישיר מאוד, פחות טאקטי וייתכן שאף מחוספס ועל כן גם אותו אדם הפך להיות פחות רגיש להערות בוטות יותר או ישירות ללא סינון. קח לדוגמא שתי אפשרויות: בבית אחד אמרו לילד : "עשית טעות כשנהגת כך".. בבית יותר מחוספס אמרו לו: "אתה אידיוט לגמרי ! " הילד בבית השני התרגל במהלך חייו לסגנון דיבור כזה שהיה צריך לא להיעלב ממנו, כי כך מדברים אצלו בבית והפך אף הוא למחוספס יותר בסגנונו לאחרים.
2. אותו אדם מונע מהצורך לומר את אשר על ליבו ללא מחשבה כיצד הצד שכנגד יקבל זאת. גם פה זו בעיקר השפעת הסביבה.
3. לאותו אדם לא היה מודל לחיקוי כיצד לומר דברים באופן רך ומתחשב יותר.

אם כך, זו יכולה להיות תולדה של כמה דברים.
הבשורה הטובה היא שניתן ללמוד כיצד להיות יותר בעלי טאקט ולהתאמן על זה. באמצעות הקשבה לאחר, להבין היכן פגע באחר, למה האחר היה מצפה ממנו. כל זאת כמובן, אם ירצה להשתדל וללמוד למען האחר ולמען תקשורת בינאישית טובה יותר ומקרבת.

באמצעות הקשבה לאחר. זו היתה כוונתי

אם בנאדם מדבר כך לכולם (למשל בארוחת שישי מול המשפחה) זה חוסר טאקט.
אם יש לו שליטה על זה-זאת אומרת שלמישהו אחד אומר את זה ולמבוגר לא אומר את זה אז זה חוסר ביטחון.
אני חושב.