*אזהרת טריגר*

לחלק זה עוזר להשתחרר ולהוציא עצבים. יש מקרים שזה לצומת לב וקריאה לעזרה

זה משחרר וזה גם גורם לניתוק נפשי לפעמים קשה להכיל מה שקורה בפנים. גם בגלל שיש צלקות וחתך ודם ואחר כך מישהו ממש רואה את המצוקה וזה לא משהו שרק כואב מבפנים אלא גם מבחוץ

לפי ניסיון אישי עם פגיעה עצמית ולפי מה שאני יודעת על סמים, ההשפעה על הרגש דומה. מרגישים רע (ומאוד רע) אז חותכים, הכאב משתק את הרגשות לכמה זמן, ואז חוזרים להרגיש רע. ככה שבשורה התחתונה, זה לא עוזר, ולהפך, מפגיעה עצמית הגעתי למצב של אובדנות, החמיר את הדיכאון שלי, הייתי מכורה ללחתוך.
היום אני לא אובדנית ולא פוגעת בעצמי, ומנסה למנוע את זה מאחרים.

זה מוציא אותי מהחרדות ומהמחשבות שלי וזה הפך להתמכרות

זה מוציא אותי מהחרדות ומהמחשבות שלי וזה הפך להתמכרות

אני יודעת שהרבה עושים את זה בשביל להרגיש תחושה של שליטה על הכאב שהם מרגישים או בשביל בכלל להרגיש משהו אבל אני אישית עשיתי את זה בעיקר בשביל להוציא עצבים ולהיות פחות לחוצה. כשחותכים משתחררים כימיקלים במוח שגורמים לך להרגיש תחושת הקלה וזה ממש עזר לי (אל תיקחו את זה כעצה, אני מאובחנת עם כל מיני הפרעות וזה לא פתרון ללחץ שאולי יש לכם!) אבל בעיקרון זה לא ממש כאב לי ולא היה בשביל להרגיש כאב פיזי.

אגיד לך את הסיבות למה אני פגעתי בעצמי בצורה הזו:

-זה נתן לי תחושה כשהייתי ריקה לגמרי מבפנים, אני מעדיפה להרגיש כאב מאשר לא להרגיש כלום תמידי.
-הרגשתי צורך להעניש את עצמי על דברים שעשיתי, לרוב זה היה קורה לאחר שהייתי אוכלת מעל ל200 קלוריות ביום.
-הייתה פעם שזה היה מתוך זעקה לעזרה, פגעתי בעצמי על מנת שמישהו ישים לב למה שעובר עליי.
-הרגשתי שאני שולטת על הכאב שלי ולא אחרים.
-הפגיעה הקלה עליי לפעמים, היא גרמה למוח שלי להתעלם לכמה רגעים מהכאב הנפשי ולהתרכז בכאב הפיזי- אשר איתו הרבה יותר קל להתמודד.

בסופו של דבר, הפגיעה הזו הפכה להתמכרות והיה לי נורא קשה לצאת מהמקום הזה.