תכנסו זה די פריקה

אני לא רוצה להישמע בכיינית אבל אני מרגישה כאילו שוכחים אותי אח שלי עם אוטיזם והוא מקבל את רוב צומת הלב ואחותי הקטנה עם בעיות זיכרון שליפה ולימודיות אז כמובן גם היא מקבלת מלא צומת לב מההורים אבל הייתי בסדר עם זה כי היה לי את סבא שלי ואת חברות שלי אבל שני החברות הכי טובות שלי עברו עיר אחת לפרדס חנה ואחת לדימונה ואז בת דודה שלי חלתה במחלת עצמות נדירה או משהו כזה ואז גם סבא שכח מימני אני יודעת שאחים שלי ובת דודה שלי זקוקים ליותר צומת לב וזה ואני לא רוצה לצאת בכיינית אבל אני מרגישה לבד...
אני רוצה לדבר אם אמא שלי אבל גם ככה ממש קשה לה ואני לא רוצה להכביד עליה...
מה לעשות?