אני בטראומה מזוגיות ובו זמנית יודעת שאני רוצה אותה. רוצה את זה, אבל אני עצורה, נעולה, ובאמת קשה לי עם המחשבה על זוגיות למרות שאני כרגע יוצאת עם בחור שמעוניין בי, אני מושכת את הזמן מאוד מאוד עד שנגדיר אחד את השני איכשהו והוא מודע להכל אז זה בסדר, כי זה פשוט קשה. הייתי מאורסת לו, תכננו עתיד ביחד וכבר ידענו איפה נגור, ואיך, ומה כל אחד יעשה. ואני עדיין בתהליכים של לנתק את עצמי ממנו למרות שאוהבת אותו אני כבר לא. אבל להתנתק ממנו במוח שלי, עדיין קשה. לקלוט את זה שאין לנו כבר עתיד ושחזרתי להתחלה בעצם, רק בגרסה הרבה יןתר עצורה ושבורה של עצמי, שונה לגמרי ממה שהייתי פעם. עכשיו יש רגע אינטימי- אני מנסה לברוח מפחדת פחד מוות מהגדרות, וזה לא נגמר. והפרידה הייתה לפני חודש. הזוי. והכל מתקדם מאוד מהר.לא ציפיתי בכלל שמישהו יהיה מעוהיין בי כל כך מהר.