תשובה אחת
יש כמה תשובות, אפרט על אחת שיותר קל להסביר ואין עליה ויכוחים.
הבריאה בתורה היא משל להתפתחות רוחנית של העולם, לא להתפתחות פיזית. אלוקים לא כותב סתם, אז אם את העולם הפיזי המדען יכול לגלות, אלוקים לא יטרח לכתוב עליו.

"תהו ובהו" זה לפני הבריאה, כשלא היה עולם ששיוכל לתפוס רוחניות.
"יהי אור" זה האור הגנוז - האינסוף השלם של כל המציאות והידע בעולם. הלילה זה הזמן שיהיה קשה לגלות את הרוחניות, כשאנחנו בצרה.
"ויהי מבדיל בין מים למים" יש חלק מהעולם, ידע אינסופי (כמו מים שהם תמיד יכולים להתחלק) שאנחנו לא יכולים לתפוס, מעל לרקיע. כמו המים, גם הידע הוא שטוח, אין שום דבר שיסתיר אחד את השני, אבל גם יש בו עומק.
"ותראה היבשה" אנחנו נמצאים בתוך גוף גשמי, יש לנו מוגבלות שמפריעה לידע לזרום. היא גם גורמת להצמחה ויצירה של דברים חדשים בעזרת תוספת ידע (כמו צמחים שצריכים מים).

מכאן יש עוד פירוט של סוגי רוחניות (חיות).

בסוף מגיע האדם, שהוא יצור רוחני וגשמי (עפר שותה מים) שיכול לשנות את המציאות, יש לו בחירה (צלם אלוקים) והוא היחיד שיכול להיות בכל מקום, לתפוס כל רוחניות בעולם הזה.
באותו הנושא: