17 תשובות
ללכת לרפבליק סיטי
למה חשבתי כרגע על אווטאר קורה?
שואל השאלה:
למי שלא הבין, הכוונה למישהו שמצביע לטראמפ ויותר שמרן...
למי שלא הבין, הכוונה למישהו שמצביע לטראמפ ויותר שמרן...
בייסיקלי לבן
חולצה אדומה/כתומה
שפם חמדמד
משקפיים לפעמים
התנהגות קצת של ערס
חולצה אדומה/כתומה
שפם חמדמד
משקפיים לפעמים
התנהגות קצת של ערס
שואל השאלה:
ואם אני נראה טורקי או שיש לי מראה דרום אירופאי, שיער קצר, פנים חלקות ולובש לרוב ג'ינס ארוך ואני ללא פירסינג/קעקועים וכ'? ואני רזה
ואם אני נראה טורקי או שיש לי מראה דרום אירופאי, שיער קצר, פנים חלקות ולובש לרוב ג'ינס ארוך ואני ללא פירסינג/קעקועים וכ'? ואני רזה
בעד עליונות לבנה?
ההפך גוטה ההפך, המפלגה הדמוקרטית היא מפלגת העבדות, האפרטהייד שעשתה לינצים בשחורים.
המפלגה הרפובליקנית היא זו ששיחררה את העבדים.
ואל תכתבי "המפלגות התחלפו",
כי זה מעולם לא קרה.
ההפך גוטה ההפך, המפלגה הדמוקרטית היא מפלגת העבדות, האפרטהייד שעשתה לינצים בשחורים.
המפלגה הרפובליקנית היא זו ששיחררה את העבדים.
ואל תכתבי "המפלגות התחלפו",
כי זה מעולם לא קרה.
federal reserve למוחץ
פירסינג זה דווקא די שמאל
אבל אם אתה לבן אז כן אתה די נראה טראמפיסט
פירסינג זה דווקא די שמאל
אבל אם אתה לבן אז כן אתה די נראה טראמפיסט
unknown_person
כן כן הדמוקרטים בעד עליונות לבנה כמה הגיוני
כן כן הדמוקרטים בעד עליונות לבנה כמה הגיוני
שואל השאלה:
לא הבנתי, היא שיחררה את העבדים ובו זמנית היא מפלגת העבדות?
לא הבנתי, היא שיחררה את העבדים ובו זמנית היא מפלגת העבדות?
שואל השאלה:
אני לא לבן לגמרי (אני שחום)
אבל אין לי בכלל פירסינג, קעקועים ותכשיטים
אני לא לבן לגמרי (אני שחום)
אבל אין לי בכלל פירסינג, קעקועים ותכשיטים
לא, המפלגה הרפובליקנית שיחררה את העבדים.
שואל השאלה:
האא... כנראה יצא לך בטעות.
האא... כנראה יצא לך בטעות.
חחח כן
פשוט תסתכל על כמה פרצופים פה ותחליט
^^הנשיא טראמפ מגנה 38 פעמים עליונות לבנה.
קישורים מצורפים:
חחח העמדות של המפלגות כן השתנו במהלך השנים, וגם התמיכה בעבדות או ההתנגדות לה היו עניין במחלוקת רבה בין הסיעות של המפלגה הדמוקרטית אבל אתה אוהב את הנראטיב שהכל מונוליט בלתי משתנה.
אנונימי
המפלגה הדמוקרטית הייתה מפלגת העבדות ושל ג'ים קרואו,
והמפלגה הרפובליקנית הייתה המפלגה של שיחרור העבדות והאינטראקציה הגזעית. הרפובליקנים היו האיחוד,וג'ים קרואו והדמוקרטים היו הקונדפרציה. נכון?
הדמוקרטים של ג'ים קרואו היו דומיננטיים בדרום והרפובליקנים הסובלניים חברתית היו דומיננטיים בצפון אבל אז, בשנות ה-60 וה-70, הכל לכאורה התהפך: פתאום הרפובליקנים
הפכו לגזענים,ווהדמוקרטים הפכו לאלופי זכויות האזרח, ששיחררו את העבדים השחורים. למרות שזה בדיוק הפוך לגמרי.
הסיפור והמיתוס הזה מפוברק על ידי אליטות אקדמיות ועיתונאים הנוטים לשמאל, הסיפור הלך ככה: הרפובליקנים לא יכלו לזכות בצד הטוב של המדינה,במדינות הצפון, אז הם עברו למדינות הדרום, "הצד הרע של המדינה". והמהלך הזה
מיוחס לריצ'רד ניקסון, האיש הרע והמטרה של התקשורת, זה נודע כ"האסטרטגיה הדרומית".
הסיפור פשוט מאוד: לנצח בבחירות על ידי זכייה בדרום ולזכות בדרום, על ידי פנייה לגזענים הרפובליקנים, המפלגה של לינקולן, נהיו "גזענים" דרומיים.
אבל הסיפור הזה של שתי המפלגות מחליף זהויות הוא מיתוס למעשה, זה שלושה מיתוסים עטופים בשקר אחד.
בואו נסתכל בקצרה על כל מיתוס בתורו מיתוס מספר אחד
מיתוס מספר אחד: כדי להיות תחרותיים בדרום, וכדי לנצח בבחירות,הרפובליקנים החלו להתחנף לגזענים לבנים ב1960.
עובדה: הרפובליקנים ניצחו בדרום כבר ב-1928, כאשר הרברט הובר זכה ביותר מ-47% באחוזי ההצבעה נגד הדמוקרט אל סמית'.
ב-1952, הנשיא הרפובליקני דווייט אייזנהאואר ניצח בבחירות לנשיאות במדינות הדרומיות של טנסי, פלורידה ווירג'יניה, וב1956 הוא ניצח גם בלואיזיאנה, קנטאקי ומערב וירג'יניה -
וזה היה אחרי שהוא תמך בבית המשפט העליון בהחלטת בראון נגד משרד החינוך, אשר ביטל הפרדה גזעית בבתי ספר ציבוריים, וזאת לאחר
ששלח את חטיבת הצנחנים ה101 לליטל רוק לבית ספר תיכון כדי לאכוף את ביטול ההפרדה הגזעית.
מיתוס מספר שתיים: דמוקרטים דרומיים, שלא הסכימו עם חוק זכויות האזרח מ1964, החליפו מפלגות.
עובדה: מתוך 21 הדמוקרטים שהתנגדו לחוק זכויות האזרח, רק אחד מהם הפך לרפובליקן.
ה20 הנוספים המשיכו להיבחר כדמוקרטים או שהוחלפו על ידי דמוקרטים אחרים. והכסאות הללו לא הפכו לרפובליקנים לעוד כשתי עשורים וחצי.
מיתוס מספר שלוש: מאז יישום האסטרטגיה הדרומית הרפובליקנים, דומיננטיים בדרום.
עובדה: ריצ'רד ניקסון, האדם לו מיוחס המעשה של יצירת האסטרטגיה הדרומית,הפסיד בדרום העמוק ב1968. וזאת, בניגוד לדמוקרט ג'ימי קרטר, אשר ניצח וסחף בבחירות ב1976 בדרום. וזה שניים עשרה שנים אחרי חוק זכויות האזרח מ1964
וב1992, יותר מ28 שנה לאחר מכן, הדמוקרט ביל קלינטון מנצח בג'ורג'יה, לואיזיאנה, ארקנסו, טנסי, קנטקי וורג'יניה המערבית.
האמת היא, שהרפובליקנים לא היו הרוב בייצוג הדרומי בקונגרס עד 1994, 30 שנים לאחר חוק זכויות האזרח.
אם הגזענים הדרומיים נטשו את הדמוקרטים, בגלל חוק זכויות האזרח מ1964,מוזר שהם חיכו עד סוף שנות ה80 ותחילת שנות התשעים כדי לעשות זאת.
הם אומרים שדברים זזים לאט יותר בדרום, אבל לא עד כדי כך לאט.
אז מה באמת קרה?
למה הדרום מצביע בצורה מכריעה לרפובליקנים?
בגלל שהדרום עצמו השתנה, הערכים שלו השתנו.הגזענות שהגדירה אותו בעבר, איננה עושה זאת עוד.
הערכים שלו כיום הם שמרנים, פרו לייף, בעד נשיאת נשק ובעד ממשלה קטנה.
הנה ההוכחה: יש סיכוי גבוה יותר שלבנים בדרום יצביעו למועמד שמרן שחור, כמו הסנאטור טים סקוט מדרום קרולנייה,מאשר לליברל לבן.
בקיצור, ההיסטוריה המשיכה הלאה.
הדרום עצמו מצביע לפי ערכים, ולא לפי צבע עור.
המיתוס של האסטרטגיה הדרומית, הוא סתם תירוץ של הדמוקרטים להפסד בדרום, ותירוץ לנסות להשכיח את העבר הגזעני של המפלגה שלהם - עוד דרך להשמיץ רפובליקנים עם התווית של "אתה גזען".
חבגדול שהתפנית הגדולה נתמכה גם על ידי העובדה ששחורים, אשר בעבר בחרו ברפובליקנים, אכן החלו להצביע למפלגה הדמוקרטית. מן העבר השני, גם לבנים דרומיים, שבעבר הצביעו למפלגה הדמוקרטית, החלו לתת את קולותיהם למפלגה הרפובליקנית. ויש את הסנטור סטרום ת'רמן, הדמוקרט הגזעני שהפך לרפובליקני. אפילו רבים מהרפובליקנים היום מאמינים בתפנית הגדולה.
אבל חכו רגע אחד. השחורים עברו למפלגה הדמוקרטית בשנות ה-30, בהתבסס על ההבטחות של ה"ניו-דיל". הם לא עשו זאת בשל ההשקפות הגזעיות; רבים מהם עברו בעל כורחם למפלגה הדמוקרטית, על אף שידעו כי מדובר במפלגת ההפרדה הגזעית והקו-קלוקס-קלאן. הדרומיים הלבנים עברו לבחור במפלגה הרפובליקנית מאוחר יותר, בין שנות ה-70 וה-90, כשהדרום צמח ושגשג יותר ויותר. באותן השנים הלכה הגזענות וירדה באופן דרמטי בדרום. כלומר, הדרום הפך להיות פחות גזעני מחד, ומאידך הוא הפך להיות רפובליקני יותר. המשמעות היא שהן השחורים והן הלבנים החליפו מפלגות מסיבות כלכליות. ההוכחה נמצאת בספרם של ביירון שייפר וריצ'רד ג'ונסטון 'הסוף לאקספציונליזם הדרומי'. הסופרים מספקים מידע שמראה כי הלבנים העניים והגזענים ביותר מעולם לא החליפו את דעתם. אלה שכן החליפו היו הלא-גזענים, שנמשכו למסרים של המפלגה הרפובליקנית בדבר הזדמנויות, שגשוג וניעות חברתית.
אז מה בנוגע לסטרום ת'רמן? האם הוא היה אופייני לתקופה? כמה גזענים בהנהגת המפלגה הדמוקרטית הפכו את עורם ועברו למפלגה השנייה? בואו נעשה רשימה ונראה מי התחלף: מנהיגי הקו-קלוקס-קלאן, מנהיגים של ארגונים גזעניים שונים, חברי קונגרס דמוקרטים וסנאטורים דמוקרטים משנות ה-60 ועד לסוף המאה; עליהם נוסיף גם את אלה שהצביעו נגד חוק זכויות האזרח מ-1964. הנה הם 1600 איש. פחות מאחוז אחד. "התפנית הגדולה" היא שקר אחד גדול. הדמוקרטים לא הפכו להיות החבר'ה הטובים, הם פשוט השתמשו בתרמית.
יתרה מזאת, יותר רפובליקנים הצביעו בעד חוק זכויות האזרח מאשר דמוקרטים. תחשבו על זה. חוק זכויות האזרח של 1964, חוק זכויות ההצבעה של 1965, וחוק דיור הוגן מ-1968 בכל אחד מהמקרים, באופן יחסי, יותר רפובליקנים הצביעו בעד, ואילו האופוזיציה לאותם החוקים הגיעה אך ורק מהמפלגה הדמוקרטית. במילים אחרות, האופוזיציה מורכבת מדמוקרטים גזענים שניסו לחסום אותה. אם לא היו רפובליקנים, אם הבית העליון והתחתון היו מורכבים רק מדמוקרטים, אף אחד משלושת החוקים הללו לא היה עובר. אף לא אחד.
בגדול, זה שהמפלגות החליפו עמדותיהן, שקר אחד גדול.
והמפלגה הרפובליקנית הייתה המפלגה של שיחרור העבדות והאינטראקציה הגזעית. הרפובליקנים היו האיחוד,וג'ים קרואו והדמוקרטים היו הקונדפרציה. נכון?
הדמוקרטים של ג'ים קרואו היו דומיננטיים בדרום והרפובליקנים הסובלניים חברתית היו דומיננטיים בצפון אבל אז, בשנות ה-60 וה-70, הכל לכאורה התהפך: פתאום הרפובליקנים
הפכו לגזענים,ווהדמוקרטים הפכו לאלופי זכויות האזרח, ששיחררו את העבדים השחורים. למרות שזה בדיוק הפוך לגמרי.
הסיפור והמיתוס הזה מפוברק על ידי אליטות אקדמיות ועיתונאים הנוטים לשמאל, הסיפור הלך ככה: הרפובליקנים לא יכלו לזכות בצד הטוב של המדינה,במדינות הצפון, אז הם עברו למדינות הדרום, "הצד הרע של המדינה". והמהלך הזה
מיוחס לריצ'רד ניקסון, האיש הרע והמטרה של התקשורת, זה נודע כ"האסטרטגיה הדרומית".
הסיפור פשוט מאוד: לנצח בבחירות על ידי זכייה בדרום ולזכות בדרום, על ידי פנייה לגזענים הרפובליקנים, המפלגה של לינקולן, נהיו "גזענים" דרומיים.
אבל הסיפור הזה של שתי המפלגות מחליף זהויות הוא מיתוס למעשה, זה שלושה מיתוסים עטופים בשקר אחד.
בואו נסתכל בקצרה על כל מיתוס בתורו מיתוס מספר אחד
מיתוס מספר אחד: כדי להיות תחרותיים בדרום, וכדי לנצח בבחירות,הרפובליקנים החלו להתחנף לגזענים לבנים ב1960.
עובדה: הרפובליקנים ניצחו בדרום כבר ב-1928, כאשר הרברט הובר זכה ביותר מ-47% באחוזי ההצבעה נגד הדמוקרט אל סמית'.
ב-1952, הנשיא הרפובליקני דווייט אייזנהאואר ניצח בבחירות לנשיאות במדינות הדרומיות של טנסי, פלורידה ווירג'יניה, וב1956 הוא ניצח גם בלואיזיאנה, קנטאקי ומערב וירג'יניה -
וזה היה אחרי שהוא תמך בבית המשפט העליון בהחלטת בראון נגד משרד החינוך, אשר ביטל הפרדה גזעית בבתי ספר ציבוריים, וזאת לאחר
ששלח את חטיבת הצנחנים ה101 לליטל רוק לבית ספר תיכון כדי לאכוף את ביטול ההפרדה הגזעית.
מיתוס מספר שתיים: דמוקרטים דרומיים, שלא הסכימו עם חוק זכויות האזרח מ1964, החליפו מפלגות.
עובדה: מתוך 21 הדמוקרטים שהתנגדו לחוק זכויות האזרח, רק אחד מהם הפך לרפובליקן.
ה20 הנוספים המשיכו להיבחר כדמוקרטים או שהוחלפו על ידי דמוקרטים אחרים. והכסאות הללו לא הפכו לרפובליקנים לעוד כשתי עשורים וחצי.
מיתוס מספר שלוש: מאז יישום האסטרטגיה הדרומית הרפובליקנים, דומיננטיים בדרום.
עובדה: ריצ'רד ניקסון, האדם לו מיוחס המעשה של יצירת האסטרטגיה הדרומית,הפסיד בדרום העמוק ב1968. וזאת, בניגוד לדמוקרט ג'ימי קרטר, אשר ניצח וסחף בבחירות ב1976 בדרום. וזה שניים עשרה שנים אחרי חוק זכויות האזרח מ1964
וב1992, יותר מ28 שנה לאחר מכן, הדמוקרט ביל קלינטון מנצח בג'ורג'יה, לואיזיאנה, ארקנסו, טנסי, קנטקי וורג'יניה המערבית.
האמת היא, שהרפובליקנים לא היו הרוב בייצוג הדרומי בקונגרס עד 1994, 30 שנים לאחר חוק זכויות האזרח.
אם הגזענים הדרומיים נטשו את הדמוקרטים, בגלל חוק זכויות האזרח מ1964,מוזר שהם חיכו עד סוף שנות ה80 ותחילת שנות התשעים כדי לעשות זאת.
הם אומרים שדברים זזים לאט יותר בדרום, אבל לא עד כדי כך לאט.
אז מה באמת קרה?
למה הדרום מצביע בצורה מכריעה לרפובליקנים?
בגלל שהדרום עצמו השתנה, הערכים שלו השתנו.הגזענות שהגדירה אותו בעבר, איננה עושה זאת עוד.
הערכים שלו כיום הם שמרנים, פרו לייף, בעד נשיאת נשק ובעד ממשלה קטנה.
הנה ההוכחה: יש סיכוי גבוה יותר שלבנים בדרום יצביעו למועמד שמרן שחור, כמו הסנאטור טים סקוט מדרום קרולנייה,מאשר לליברל לבן.
בקיצור, ההיסטוריה המשיכה הלאה.
הדרום עצמו מצביע לפי ערכים, ולא לפי צבע עור.
המיתוס של האסטרטגיה הדרומית, הוא סתם תירוץ של הדמוקרטים להפסד בדרום, ותירוץ לנסות להשכיח את העבר הגזעני של המפלגה שלהם - עוד דרך להשמיץ רפובליקנים עם התווית של "אתה גזען".
חבגדול שהתפנית הגדולה נתמכה גם על ידי העובדה ששחורים, אשר בעבר בחרו ברפובליקנים, אכן החלו להצביע למפלגה הדמוקרטית. מן העבר השני, גם לבנים דרומיים, שבעבר הצביעו למפלגה הדמוקרטית, החלו לתת את קולותיהם למפלגה הרפובליקנית. ויש את הסנטור סטרום ת'רמן, הדמוקרט הגזעני שהפך לרפובליקני. אפילו רבים מהרפובליקנים היום מאמינים בתפנית הגדולה.
אבל חכו רגע אחד. השחורים עברו למפלגה הדמוקרטית בשנות ה-30, בהתבסס על ההבטחות של ה"ניו-דיל". הם לא עשו זאת בשל ההשקפות הגזעיות; רבים מהם עברו בעל כורחם למפלגה הדמוקרטית, על אף שידעו כי מדובר במפלגת ההפרדה הגזעית והקו-קלוקס-קלאן. הדרומיים הלבנים עברו לבחור במפלגה הרפובליקנית מאוחר יותר, בין שנות ה-70 וה-90, כשהדרום צמח ושגשג יותר ויותר. באותן השנים הלכה הגזענות וירדה באופן דרמטי בדרום. כלומר, הדרום הפך להיות פחות גזעני מחד, ומאידך הוא הפך להיות רפובליקני יותר. המשמעות היא שהן השחורים והן הלבנים החליפו מפלגות מסיבות כלכליות. ההוכחה נמצאת בספרם של ביירון שייפר וריצ'רד ג'ונסטון 'הסוף לאקספציונליזם הדרומי'. הסופרים מספקים מידע שמראה כי הלבנים העניים והגזענים ביותר מעולם לא החליפו את דעתם. אלה שכן החליפו היו הלא-גזענים, שנמשכו למסרים של המפלגה הרפובליקנית בדבר הזדמנויות, שגשוג וניעות חברתית.
אז מה בנוגע לסטרום ת'רמן? האם הוא היה אופייני לתקופה? כמה גזענים בהנהגת המפלגה הדמוקרטית הפכו את עורם ועברו למפלגה השנייה? בואו נעשה רשימה ונראה מי התחלף: מנהיגי הקו-קלוקס-קלאן, מנהיגים של ארגונים גזעניים שונים, חברי קונגרס דמוקרטים וסנאטורים דמוקרטים משנות ה-60 ועד לסוף המאה; עליהם נוסיף גם את אלה שהצביעו נגד חוק זכויות האזרח מ-1964. הנה הם 1600 איש. פחות מאחוז אחד. "התפנית הגדולה" היא שקר אחד גדול. הדמוקרטים לא הפכו להיות החבר'ה הטובים, הם פשוט השתמשו בתרמית.
יתרה מזאת, יותר רפובליקנים הצביעו בעד חוק זכויות האזרח מאשר דמוקרטים. תחשבו על זה. חוק זכויות האזרח של 1964, חוק זכויות ההצבעה של 1965, וחוק דיור הוגן מ-1968 בכל אחד מהמקרים, באופן יחסי, יותר רפובליקנים הצביעו בעד, ואילו האופוזיציה לאותם החוקים הגיעה אך ורק מהמפלגה הדמוקרטית. במילים אחרות, האופוזיציה מורכבת מדמוקרטים גזענים שניסו לחסום אותה. אם לא היו רפובליקנים, אם הבית העליון והתחתון היו מורכבים רק מדמוקרטים, אף אחד משלושת החוקים הללו לא היה עובר. אף לא אחד.
בגדול, זה שהמפלגות החליפו עמדותיהן, שקר אחד גדול.
באותו הנושא: