לפני שבוע בערך התחלתי לקלוט שאבא שלי אוהב את אחותי הגדולה הרבה יותר ממני..

יש לו ממש רגש כזה בעיינים שהוא רואה אותה, וכשהוא רואה אותי הוא לא ממש מתלהב, אני כן יותר מוצלח ממנה בלימודים(אני כיתה ט, היא יא) כי אני בבר אילן לומד מתמטיקה ואני בחומר של כיתה יב, אני עומד לעשות בגרות שנה לפני כולם ואני כבר עוזר לאחותי משנה שעברה בשיעור בית שלה, אבל מן הסתם הילד האהוב הופך להיות אהוב בזכות האופי שלו ולא בזכות הצלחה בלימודים..
גם כשאנחנו בארוחות משפחתיות כל הזמן הוא מציין את הדברים שאחותי עושה, ומשבח אותה, ועלי הוא לא אומר יותר מדי דברים טובים, הוא לא מבין שזה פוגע ושזה לא נעים לי.
כל פעם שאני ואחותי מתווכחים קצת ישר הוא מתערב וצועק עלי, אומר לי להרגע ולדבר יפה, והיא יודעת שיש לי פתיל קצר ואני מתעצבן בקלות אז היא מגרה אותי ומעצבנת אותי עד שאני מתפרץ עליה(היא עושה אתזה בשקט בלי שמשהו רואה) ואז כולם חושבים שסתם צעקתי עליה והתנהגתי ככה ואף אחד לא מקשיב למה שיש לי לומר וכולם מאמינים לה. זה ממש מתסכל, פעם אני הייתי הילד האהוב אבל עדיין זה לא היה בפער כזה גדול ובגלל זה זה לא ממש פגע באחותי או הפריע לה, אבל זה כבר ממש מציק לי ביום יום ואני מרגיש לפעמים לא רצוי בבית..
אם אנחנו יושבים לפעמים בסלון כל המשפחה ביחד, אני לפעמים הולך באיזשהו שלב כי אני כבר לא מצליח להכיל את זה.