לכל בן אדם חובה שיהיה לפחות שלושה חברים ואסור בשום פנים ואופן שיהיה חבר אחד (פירוט)

אכן

אני לא מסכים.
אדם יכול להסתדר מצויין גם בלי חברים בכלל, פשוט איכות חיים קצת פחות טובה
חבר טוב אחד זה מספיק

(ויש לי חברים.. זו לא הסיבה שאני אומר)

לא מה זה השטויות האלה ממתי יש דרישות לכמות חברים שיהיו לבנאדם?
לפעמים זה קשה מאוד למצוא חברים חדשים אז מי שיש לו פחות מ3, הוא מה? נדפק? מנודה? צריך לבכות ולהתבייש בעצמו? בחיים לא קראתי כל-כך הרבה שטויות בשאלה אחת

יש לי 0 חברים ואני מסתדרת מצוין לבד ואף פעם לא משעמם לי ואם אני צריכה לדבר עם מישהו אני הולכת למראה ומדברת

שואל השאלה:
אני לא אמרתי שבן אדם עם חבר אחד צריך לבכות ולהתבייש.
אני אומר שכשיש לך חבר אחד שעליו אתה מפיל את כל צרותיך זה בד מדי לחבר הזה וצריך שיהיו עוד חברים שעליהם אתה מפיל חלק מהצרות ועל החבר הכי טוב אתה מפיל את הצרות העיקריות ואת כל שאר הדברים אתה רק מספר בלי לבכות עליו, ככה שיהיו כמה חברים שאצלם אתה בוכה על נושאים שונים בזמן שלאחרים אתה רק מספר את הנושא שבכית עליו כבר אצל מישהו

למה בכלל צריך להפיל משהו על חברים שלך? הצרות שלי זה הצרות שלי, הצרות שלך הן שלך, חברים לא אמורים "לסבול" את הצרות האלה אלא אם כן הם רוצים להיות חלק מזה, וגם אז, אם הם לא קשורים לבעיות האלה אז אין סיבה להפיל עליהם שום דבר. אתה מסתכל על חברות עם אנשים כאילו שאחת הדרישות זה להקשיב לצרות שלך ולעזור לך אבל זה ממש לא אמור להיות ככה..חברים הם לא פסיכולוגים ולא יועצים פרטיים, אפשר לשתף אבל לא "להפיל" עליהם את הצרות שלך שיתמודדו איתם, זה לא אחריותם.

שואל השאלה:
נורא קשה לשתף חברים בלי לתת להם הרגשה שהם חייבים להיות שם במאה אחוז.
כשיש לך פסיכולוג אז באמת אין שום סיבה להפיל על חברים את הבעיות אבל כשאין פסיכולוג זה נורא נורא קשה.

יש הבדל בין לשתף מה עובר עלייך ביומיום לבין להפיל עליהם משהו שיתמודדו איתו ושיהפוך לחלק מהצרות שלהם גם.
אתה יכול לבקש עצה אתה יכול לבקש מהם רק שיקשיבו, אבל ברגע שאתה "גורם" להם להיות חלק מזה - אז זה נקרא להפיל עליהם את הצרות שלך.
אז או שאתה מתבלבל בין שני הדברים או שאתה מצפה מהחברים שלך ליותר מידי..