13 תשובות
לזרוק את החברות האלה לפח ותתחילי לחפש אנשים שבאמת מחפשים בך את הטוב ולא את הרע
תסבירי להן את המצב, אם הן חברות טובות באמת הן יבינו ויפסיקו
ואיי זה קרה לי גם
תקשיבי אני פשוט אומרת לך כדאי לך לנתק איתן קצת קשר יענו לעשות הפסקה מהן
חפשי לך חברות חדשות או קחי לך קצת זמן לעצמך
אם כיף לך שם אחרי שתעשי הפסקה קטנה את תראי שהן ירצו להיות שוב פעם חברות ובפעם הזאת הן לא ירדו עלייך❤
מקווה שעזרתי :)
תקשיבי אני פשוט אומרת לך כדאי לך לנתק איתן קצת קשר יענו לעשות הפסקה מהן
חפשי לך חברות חדשות או קחי לך קצת זמן לעצמך
אם כיף לך שם אחרי שתעשי הפסקה קטנה את תראי שהן ירצו להיות שוב פעם חברות ובפעם הזאת הן לא ירדו עלייך❤
מקווה שעזרתי :)
תעיפי את החברות האלה מהחיים שלך ותמצאי אחרות ויותר טובות.
תקשיבי. אני באמת מבינה מה את עוברת. תנסי לדבר איתן. תקשור זה הדבר הכי חשוב בחברות. תספרי להן שאת מרגישה ככה, שלא נוח לך לעשות דברים ותדברי איתן דוגרי. אם הן חברות אמיתיות הן באמת יפסיקו.אן הן ימשיכו פשוט תעזבי אותן. עדיף להיות חסרת חברים מאשר להיות איתן. ותתחילי להתחבר אל אנשים אחרים. הם בדוק יתייחסו אלייך אחרת. בהצלחה
תקשיבי זה ממש לא מגיע לך, הן כנראה מקנאות בך, זה נקרא חברות רעילה!
בעיניי תתרחקי מהן, גם אם זה קשה ומפחיד ממש זה יעשה לך טוב בהמשך תנסי למצוא חברות שעושות לך טוב.. בהצלחה
בעיניי תתרחקי מהן, גם אם זה קשה ומפחיד ממש זה יעשה לך טוב בהמשך תנסי למצוא חברות שעושות לך טוב.. בהצלחה
ככ מצטערת שזו הסיטואציה עם חברות שלך, באמת עדיף לך בלעדיהן, הן נשמעות ממש טוקסיק ועדיף להתרחק מאנשים כמוהן, זה שלפעמים כיף איתן ומצחיק זה יפה אבל בסופו של דבר זה לא שווה את זה, הן מתנהגות אלייך מזעזע, ואני חושבת שהן אפילו לא מבינות כמה מה שהן עושות לא בסדר. ככ עדיף לך בלעדיהן, אם הן היו חברות נורמליות הן לא היו מתנהגות בצורה כזאתי, מגיעות לך חברות יותר טובות.
אשמח שתקראי, זה משהו שכתבתי פה פעם באתר-
אני כבר בת 21, סיימתי תיכון וצבא ובתור מישהי שכבר אחרי זה- אני שמה לב איך עם השנים הפן החברתי הופך להתמודדות קשה יותר ויותר- תחושת התחרות גדלה, הרצון להוכיח את עצמנו מתעצם, ועם כמה שמדברים יותר על חרם או בריונות- ככה התופעה גדלה. תמיד יהיו את האנשים שינסו להיות למעלה בכל מחיר, וזה בא על חשבון אנשים טובים אחרים שמתקשים לעמוד בקצב. זה בא על חשבון אותם האנשים שקצת מתביישים ליזום, על הטיפוסים השקטים, על אלה שקצת שונים מהשאר או על אלה שנשארים נאמנים לעצמם ולא נופלים לזיוף שיש בחוץ.
אבל זה לא סביר או הגיוני מבחינתי שתרגישי שאת לא בסדר בגלל שמישהו מרשה לעצמו לדרוך עלייך, או שתתני לבדידות להשתלט עליך.
הרי בסופו של דבר את תמצאי את מי שמתאים לך, לא משנה איזו מוזיקה את שומעת ואיך את נראית, איך את מתלבשת, עד כמה יש לך או אין לך ביטחון, מה העבר שלך, אם את שמנה או רזה, גבוהה או נמוכה. באמת... מיום ליום אני לומדת שלכל סיר יש מכסה, ותמיד תוכלי להכיר מישהו כמוך (ואפילו כמה כאלה).
ואם זה לא קורה עכשיו? זה לא אומר שהחברים האלה לא קיימים, הם פשוט מיוחדים ובגלל זה קצת יותר נדיר למצוא אותם.
העולם הוא כמו פאזל ענקי שמורכב ממלא חלקים קטנים. וכמו שכל חלק שונה מהאחר וכל אחד יתחבר רק לחלקים שמתאימים לו- כך גם בני האדם... אם בן אדם ייקלע לסביבה שבה אין אנשים שמתאימים לו, הוא לא יתחבר אליהם. ובמקום להאבק בעובדה הזו ולנסות בכוח ליצור קשר שיפגע בשני הצדדים- צריך לחכות שהזמן יעביר יד על כל החלקים ויערבב אותם. הרי הסביבה משתנה, האנשים משתנים, וגם אם את כרגע מוקפת בחלקים שלא מתאימים לך, זה לא אומר שהמצב יימשך ככה לנצח.
תהיי סבלנית. זה באמת עניין של זמן. אני שונאת את המשפט הזה, אבל הוא כל הזמן מוכיח לי שהוא נכון.
אחד הגורמים שהכי משפיעים על הדימוי העצמי שלנו היא התגובה של הסביבה כלפינו- אם נקבל חום ואהבה, סביר להניח שהדימוי העצמי שלנו יתפתח ונרגיש טוב עם עצמנו. אבל כך גם ההיפך- אם אדם ירגיש בודד ולא רצוי, הוא עלול לפתח מחשבה שהוא אדם נחות ולא שווה מספיק... ואם תישאבי לתחושה הזאת שאת לא שווה מספיק- זה העונש הכי גדול שתוכלי לתת לעצמך. זה יגרום לך לפתח שנאה עצמית וחוסר ביטחון שמאוד יקשו עליך בעתיד כשהאנשים הנכונים כן יהיו בסביבה. אז במקום ליצור לעצמך פצע שקשה מאוד לסגור אותו- תשתדלי כמה שיותר להכיר ביתרונות שלך, להבין שהכל בסדר איתך, להתרחק ממי שלא מעריך אותך, לטרוף כל הזדמנות חדשה להכיר אנשים חדשים (גם אם זה באופן וירטואלי לעת עתה), ולהיות תמיד עם חיוך וביטחון. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו.. תילחמי בעצמך ובשביל האושר שלך- אל תשכנעי את עצמך שאת הבעיה.
אם הצלחתי קצת לקלוע למצב ואם תרגישי בנוח להמשיך לדבר על זה- אני לגמרי אשמח ואת תמיד תמיד מוזמנת לשלוח הודעה 3>
אני כבר בת 21, סיימתי תיכון וצבא ובתור מישהי שכבר אחרי זה- אני שמה לב איך עם השנים הפן החברתי הופך להתמודדות קשה יותר ויותר- תחושת התחרות גדלה, הרצון להוכיח את עצמנו מתעצם, ועם כמה שמדברים יותר על חרם או בריונות- ככה התופעה גדלה. תמיד יהיו את האנשים שינסו להיות למעלה בכל מחיר, וזה בא על חשבון אנשים טובים אחרים שמתקשים לעמוד בקצב. זה בא על חשבון אותם האנשים שקצת מתביישים ליזום, על הטיפוסים השקטים, על אלה שקצת שונים מהשאר או על אלה שנשארים נאמנים לעצמם ולא נופלים לזיוף שיש בחוץ.
אבל זה לא סביר או הגיוני מבחינתי שתרגישי שאת לא בסדר בגלל שמישהו מרשה לעצמו לדרוך עלייך, או שתתני לבדידות להשתלט עליך.
הרי בסופו של דבר את תמצאי את מי שמתאים לך, לא משנה איזו מוזיקה את שומעת ואיך את נראית, איך את מתלבשת, עד כמה יש לך או אין לך ביטחון, מה העבר שלך, אם את שמנה או רזה, גבוהה או נמוכה. באמת... מיום ליום אני לומדת שלכל סיר יש מכסה, ותמיד תוכלי להכיר מישהו כמוך (ואפילו כמה כאלה).
ואם זה לא קורה עכשיו? זה לא אומר שהחברים האלה לא קיימים, הם פשוט מיוחדים ובגלל זה קצת יותר נדיר למצוא אותם.
העולם הוא כמו פאזל ענקי שמורכב ממלא חלקים קטנים. וכמו שכל חלק שונה מהאחר וכל אחד יתחבר רק לחלקים שמתאימים לו- כך גם בני האדם... אם בן אדם ייקלע לסביבה שבה אין אנשים שמתאימים לו, הוא לא יתחבר אליהם. ובמקום להאבק בעובדה הזו ולנסות בכוח ליצור קשר שיפגע בשני הצדדים- צריך לחכות שהזמן יעביר יד על כל החלקים ויערבב אותם. הרי הסביבה משתנה, האנשים משתנים, וגם אם את כרגע מוקפת בחלקים שלא מתאימים לך, זה לא אומר שהמצב יימשך ככה לנצח.
תהיי סבלנית. זה באמת עניין של זמן. אני שונאת את המשפט הזה, אבל הוא כל הזמן מוכיח לי שהוא נכון.
אחד הגורמים שהכי משפיעים על הדימוי העצמי שלנו היא התגובה של הסביבה כלפינו- אם נקבל חום ואהבה, סביר להניח שהדימוי העצמי שלנו יתפתח ונרגיש טוב עם עצמנו. אבל כך גם ההיפך- אם אדם ירגיש בודד ולא רצוי, הוא עלול לפתח מחשבה שהוא אדם נחות ולא שווה מספיק... ואם תישאבי לתחושה הזאת שאת לא שווה מספיק- זה העונש הכי גדול שתוכלי לתת לעצמך. זה יגרום לך לפתח שנאה עצמית וחוסר ביטחון שמאוד יקשו עליך בעתיד כשהאנשים הנכונים כן יהיו בסביבה. אז במקום ליצור לעצמך פצע שקשה מאוד לסגור אותו- תשתדלי כמה שיותר להכיר ביתרונות שלך, להבין שהכל בסדר איתך, להתרחק ממי שלא מעריך אותך, לטרוף כל הזדמנות חדשה להכיר אנשים חדשים (גם אם זה באופן וירטואלי לעת עתה), ולהיות תמיד עם חיוך וביטחון. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו.. תילחמי בעצמך ובשביל האושר שלך- אל תשכנעי את עצמך שאת הבעיה.
אם הצלחתי קצת לקלוע למצב ואם תרגישי בנוח להמשיך לדבר על זה- אני לגמרי אשמח ואת תמיד תמיד מוזמנת לשלוח הודעה 3>
נשמה תזרקי תכונפות האלה לאלף עזאזלים, מגיע לך הרבה יותר מחבורה של סריחות כאלה ואפילו אל תטרחי להגיד להן משהו פשוט להבא שימי עליהן זין ותחפפי מהן
אם לא חברות.
לעוף מהן כמה שיותר מהר לצבור ביטחון לדעת להגיד לא לפעמים ולהתחיל לחפש חברה טובה יותר שמרימה אותך ולא מורידה
לזרוק לפח
באותו הנושא: