מה אתם אומרים על החלק הזה מספר שכתבתי?

הם הלכו לכיוון הבית של ג'ייק, הליכה של רבע שעה בזמן בניי האדם הרגילים.שהגיעו אלינה הייתה מופתעת מאוד, בניגוד אליה הבית של ג'ייק היה יותר קטן, והיו בו יותר נפשות. לגייק יש שתי אחיות, ואח קטן. ההורים שלו כמעט לא בבית ולכן הוא האחראי. ברגע שהם הגיעו הביתה הוא ראה שכולם כבר כמעט ישנים. אלינה שלא ראתה בית כל כך קטן עם כל כך הרבה אנשים לא ידעה ממש מה לעשות, ג'ייק הסתכל עלייה וחייך. "נו? מה את עומדת פה" הוא צחק, הוא שם לב שאלינה קצת המומה אבל ישר לקח לה את היד ועלה איתה במדרגות לחדר שלו. בדרך היא ראתה דלת פתוחה ושם שתי האחיות שלו צוחקות ומדברות. בחיים לא היה דבר כזה בבית שלה. היא התחילה לחשוב על הדרך חיים שלה וכמה היא הייתה רוצה להתחלף עם ג'ייק גם אם לא תהיה מלאה בכסף. הם הגיעו לחדר של ג'ייק, הוא היה בסוף המסדרון, צבוע בצבעים כחול ולבן. המיטה של ג'ייק הייתה גדולה יחסית לאדם אחד. אבל בדיוק שאלינה נשכבה על מיטתו הוא הוציא מזרן נוסף. "מה אתה עושה?" היא שאלה, "אני? אני לא רוצה להפחיד אותך, או שתרגישי לא בנוח. אז אני אשן פה" הוא הצביע על הרצפה. אלינה הייתה המומה שהוא ישן על הרצפה, הריי רק אנשים ללא בית ישנים על הרצפה, היא עשתה פרצוף. הוא הסתכל עליה בחזרה ואמר: "מה?" היא אמרה "לא לא כלום אל תדאג" אבל כמות המחשבות שהייתה לה במוח! גם עליו, גם על ההורים שלה ובכללי על החיים. היא בכלל שכחה מהיומן! איפה הוא?!?!. אוי ואבוי, היא התחילה להילחץ אבל ג'ייק ישר אמר לה: "לכי לישון, מחר נדבר על מה שמדאיג אותך.", "רגע! איך אתה יודע שמשהו מדאיג אותי?" שאלה בלחץ, "בגלל הפרצוף שלך. את יודעת שיש לאנשים הבעות פנים ואני בתור אחד מהאנשים הפשוטים יודע טוב מאוד לקרוא אותם בכל מקרה, את צריכה לישון. מעכשיו לא מדברים. ברור?" היא הנהנה עם הראש, וכך הם נרדמו.