אני מרגישה שיש לי מן ניתוק כזה כאילו אני קיימת אבל לא קיימת כאילו אני לא מרגישה כלום, והעיניים לי ניראת כלכך ריקות.

שואל השאלה:
מה אני כבר יכולה לעשות כדי להרגיש שוב.

שמעי לי לכי לישון עכשיו קומי בבוקר יום חדש הכל יהיה בסדר

אוי אני ממש מצטערת. זה קשה מאוד התחושה הזאת.
תנסי לחפש לך מה שעושה אותך מאושרת, שמחה, אפילו עצובה. זה יכול להיות אוכל טעים או להיות עם חברות, ללכת לים או לשמוע מוזיקה.
משהו שייתן לך תחושה של משהו.

אם זה לא עוזר מאוד תשמעי מלא שירים שמחים כאלה של קיץ במשך כל היום אני תמיד עושה את זה וזה עוזר לי ברמות!!! אם תרצי אוכל לשלוח לך פלייליסט

זה תקופה פשוט תזכרי שדברים האלה קורים לכולם וזה עובר

שואל השאלה:
אין כלום אני לא יודעת מה אני מרגישה אפילו כאילו הגוף שלי ער אבל אני לא שם
הלוואי וזה היה לישון ולקום וזהו אני ככה כבר תקופה

תקשיבי אני ממש מזדהה, עד לא מזמן הרגשתי בדיוק ככה
היה יום שהחלטתי לגרום לעצמי להיות שמחה, שמתי שירים שמחים בפול ווליום באוזניות ופשוט רקדתי
זה משחרר מאוד
את יכולה גם ללכת להליכה ולהסתכל מסביב, להעריך את מה שאת רואה מולך

שואל השאלה:
המצב הנפשי שלי התרדר עוד לפני התקופה הזאת של הווירוס אז אין לזה קשר

שואל השאלה:
לא מצליחה לצאת מזה זה כמו כדור שלג שלא מפסיק להתגלגל ולגדול, דיכאונות, חרדות, מה שיש לי עכשיו

חשבת לנסות ייעוץ פסיכולוגי? עכשיו בזכות הקורונה יש אפילו בחינם מטעם קופות החולים.
הנפש שלנו שבירה בטירוף וצריך לנהוג בה ממש בעדינות ולפעמים קורה שיש משברים, ומה שצריך לעשות זה להצליח לצאת מהן

שואל השאלה:
הייתי אצל 5 פסיכולוגיות ואף אחת לא עזרה.

דיכאונות וחרדות זה מזעזע, בדיוק מה שאני מתמודדת איתו. את חזקה, ומסוגלת, באמת. תתאמצי להעסיק את עצמך, למצוא סיבה שתגרום לך לחייך

שואל השאלה:
אין כבר אמונה שמשהו יעזור כאילו החיים שלי עשו על עצמם גזר דין מוות

רוצה לבוא לפרטי אולי?

שואל השאלה:
אוקי
תודה

היי, את חווה כרגע נתק.
קוראים לזה דה ריאליזציה/דה פרסונליזציה/דוסיאציה.
היה את זה גם לי במשך חצי שנה ואני יכולה להבין אותך, זה קשה מאוד.
אני הייתי אבודה אבל רק משהו אחד הוציא אותי מזה, הלכתי לטיפול בשיטת מוח אחד, תוך 3 מפגשים והנתק עבר לי, עבר חצי שנה ולא היה לי שום נתק.
אני מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול מוח אחד זה יעזור לך מאוד, ותדעי שאת לא לבד גם אם את מרגישה שהכל לא אמיתי ושהכל כמו חלום/סרט ושאת צופה על עצמך מהצד תדעי שאת לא לבד ושזה יעבור, זה לא ישאר ככה לנצח וזה לא באמת מרגיש ככה, זה פשוט מנגנון של הגוף שרוצה להגן על עצמו והמנגנון הזה נדפק כשאת חווה טראומה/חרדות ואז צריך לטפל בזה. זה גם יכול לעבור לבד אבל עדיף לך ללכת לאן שאמרתי לך ככה זה עובר מהר

ואם את רוצה לדבר איתי בפרטי ולשתף אני פה לכל שאלה שתרצי❤הייתי גם במצב שלך

אגב בתגובות אף אחד לא רשם את זה.
זה משהו שהוא לא כלכך מוכר גם בקושי ברפואה... הייתי אצל כמב פסיכילוגים ורק הפסיכולוגית האחרונה שלי ידעה מה זה

הי, ראיתי את הפוסט שלך ואת התגובות. את מתארת תחושות לא פשוטות, טוב שאת משתפת ולא שומרת את הכול בפנים. יש לך תחומי עניין? את אוהבת מוזיקה או אולי קולנוע? האם יוצא לך לעשות פעילות גופנית?

אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי כאן בסטיפס, במייל או באינסטגרם. כמו כן את מוזמנת לצ'ט של עמותת עלם בכתובת: http://www.yelem.org.il/

אנה
עלם דיגיטל, יעוץ ותמיכה לבני נוער וצעירים ברשת
מייל : [email protected]
אינסטגרם: nayedet.digital

אנונימית יקרה,
אני קוראת את הפוסט שלך ואת התגובות, ושומעת את תחושת חוסר האונים שאת מתארת.. את הרצון שלך אולי לחזור לחיים שאת זוכרת, לעצמך שאת זוכרת.. נדמה כאילו את כבר לא מצליחה לשלוט בגופך, בחייך, ואולי גם במחשבות שלך, ואת לא מוצאת את הדרך חזרה.. אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה את מיואשת, אולי עייפה מלהילחם על המקום שלך בתוך החיים, ואולי את מפחדת שאין מוצא..

יקרה, אשמח לשתף אותך בקישור לקבוצת טראומה ודיסוציאציה בפייסבוק, אולי שם תוכלי למצוא מידע נוסף על חוויות הניתוק - https://www.facebook.com/groups/trauma.dissociation/

בנוסף, רציתי לשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד המתנדבים/ות שלנו, באווירה תומכת ומכילה, ללא שיפוטיות..

אם תרגישי שאת רוצה לשתף בחוויות שלך ובמחשבות שמעסיקות אותך, נשמח להיות לך למקום בטוח בו תוכלי לפרוק את המשקל על כתפייך, אפילו אם רק לרגע... אולי יחד נוכל לחשוב על אפשרויות נוספות, לאיך להתמודד עם הניתוק שאת מתארת..
הקישור לצ'אט נמצא למטה, אנחנו שם בשבילך..

שלך,
מתנדבת סה"ר