6 תשובות
תקשיבי..
קודם כל אני הכי שמחה בעולם בשבילך שנפטרת מהטוקסיק הסתומה ההיא ושהצלחת ליצור ולחדש חברויות...
אבל אני חושבת שהמרחק הזה מהשגרה היומיומית היא יותר בריחה והדחקה מאשר התמודדות.
אני לא שופטת, ואני בעצמי יודעת מהן התחושות האלה שתיארת. אמנם לא מתקופת קורונה, כי סיימתי תיכון לפני 3 וחצי שנים, אבל אני מבינה למה זה קשה.
ובכל זאת... אם את רוצה באמת לתקן את הדברים ולהצליח להרגיש טוב עם השגרה שלך לטווח הארוך- את צריכה לשנות את ההרגלים שלך פיזית בבית הספר ולא להאחז בלמידה מרחוק. כי בסופו של דבר תחזרו לבית הספר, ויהיו עבודות כאלו בקבוצות, ויהיו הפסקות, ויהיו קפסולות, ואת תצטרכי ללמוד להתמודד עם זה כי זה לא שעוד חודש את מסיימת תיכון.
קחי את התקופה הזאת בבית כדי לחזק אצלך את העובדה שאת אדם שראוי לאהבה וחברות, אחרת לא היית באמת מצליחה ליצור קשרים חדשים. נכון שזה עם בנות שלא מאותה הקפסולה שלך, אבל אני בטוחה שגם בקפסולה שלך תוכלי למצוא למי להתחבר. אל תשכנעי את עצמך שאת הבעיה, כי ככה את תשדרי חוסר ביטחון כלפי חוץ ואנשים לא ימהרו לנסות להתחבר אלייך. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו... תבטיחי לעצמך שכשתחזרו ללימודים- את תבואי בגישה שונה וחיוביות יותר, תביני שדווקא החזרה לבית הספר יכולה לעזור לך ביצירת חברויות חדשות ותנסי לטרוף את זה ולהסתכל על זה יותר כהזדמנות מאשר כמשהו מעיק
קודם כל אני הכי שמחה בעולם בשבילך שנפטרת מהטוקסיק הסתומה ההיא ושהצלחת ליצור ולחדש חברויות...
אבל אני חושבת שהמרחק הזה מהשגרה היומיומית היא יותר בריחה והדחקה מאשר התמודדות.
אני לא שופטת, ואני בעצמי יודעת מהן התחושות האלה שתיארת. אמנם לא מתקופת קורונה, כי סיימתי תיכון לפני 3 וחצי שנים, אבל אני מבינה למה זה קשה.
ובכל זאת... אם את רוצה באמת לתקן את הדברים ולהצליח להרגיש טוב עם השגרה שלך לטווח הארוך- את צריכה לשנות את ההרגלים שלך פיזית בבית הספר ולא להאחז בלמידה מרחוק. כי בסופו של דבר תחזרו לבית הספר, ויהיו עבודות כאלו בקבוצות, ויהיו הפסקות, ויהיו קפסולות, ואת תצטרכי ללמוד להתמודד עם זה כי זה לא שעוד חודש את מסיימת תיכון.
קחי את התקופה הזאת בבית כדי לחזק אצלך את העובדה שאת אדם שראוי לאהבה וחברות, אחרת לא היית באמת מצליחה ליצור קשרים חדשים. נכון שזה עם בנות שלא מאותה הקפסולה שלך, אבל אני בטוחה שגם בקפסולה שלך תוכלי למצוא למי להתחבר. אל תשכנעי את עצמך שאת הבעיה, כי ככה את תשדרי חוסר ביטחון כלפי חוץ ואנשים לא ימהרו לנסות להתחבר אלייך. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו... תבטיחי לעצמך שכשתחזרו ללימודים- את תבואי בגישה שונה וחיוביות יותר, תביני שדווקא החזרה לבית הספר יכולה לעזור לך ביצירת חברויות חדשות ותנסי לטרוף את זה ולהסתכל על זה יותר כהזדמנות מאשר כמשהו מעיק
מה זה טוקסיק?
חחח
חחח
רעיל^
אני מבינה מה שאת אומרת.
תקשיבי אני מבינה שעכשיו קשה לך וזאת תקופה ארוכה כבר שהמצב ככה, אבל את צריכה פשוט להפסיק לחשוב על מה שהמורים חושבים עלייך (שאגב אל תהיי בטוחה שהם מסתכלים עלייך ברחמים וכאלה את סתם רואה את זה ככה), אולי תנסי ליצור חברויות חדשות מהקפסולה שלך וגם לדבר עם המורים על המצב שלך זה בסדר גמור. אני מבטיחה לך שהדברים יסתדרו בסוף ויהיה לך טוב !!באיזה כיתה את אגב?
תקשיבי אני מבינה שעכשיו קשה לך וזאת תקופה ארוכה כבר שהמצב ככה, אבל את צריכה פשוט להפסיק לחשוב על מה שהמורים חושבים עלייך (שאגב אל תהיי בטוחה שהם מסתכלים עלייך ברחמים וכאלה את סתם רואה את זה ככה), אולי תנסי ליצור חברויות חדשות מהקפסולה שלך וגם לדבר עם המורים על המצב שלך זה בסדר גמור. אני מבטיחה לך שהדברים יסתדרו בסוף ויהיה לך טוב !!באיזה כיתה את אגב?
אנונימית
שואל השאלה:
מה לטובה בשלוש שנים של סבל כל יום? שרק מחמיר מיום ליום?
מה לטובה בשלוש שנים של סבל כל יום? שרק מחמיר מיום ליום?
תתנחמי בזה שבקרוב אנחנו לא נחזור.. והחיים יפים נשמה גם אם את בכלל לא מרגישה ככה תאמיני לי שהכל לטובה❤
אנונימית
באותו הנושא: