בבקשה תגידו לי מה דעתכם על השיר שכתבתי-

-אין חברות אמת-
בכל פעם שאני משוכנעת שהפעם מצאתי חברת אמת,
חברות ללא אינטרסים, חברות נאמנה, חברות עם חותמת,
אני נוכחת לדעת שהכל היה אשליה אחת גדולה,
וברגע האמת, כשאני זקוקה לחברתי, לפתע היא אינה יכולה.
וכשאני מרגישה בודדה,
אני בטוחה שהיא תגיע, אך אז מתבדה.
וכשאני צריכה הקשבה,
ישנה תמיד אכזבה.
וכשאני צריכה חיבוק,
פתאום ישנו ריחוק.
אם אין חברות באש ובמים,
ואם אין חברות רבת ימים,
ואם אין חברות אמת
אז מדוע צריך בכלל חברות, האמת?