כתבתי משהו , שמשקף את מה שאני מרגישה כרגע...

אני מוצאת את עצמי יושבת פה ,
יושבת פה וחושבת עליך , נזכרת בכל השיחות שלנו, בכל הרגעים, בכל המבטים והצטלבויות העיינים שגרמו לבטן שלי להתהפך.
חושבת על כל אותן ההודעות שרשמת לי , על כל אותם החיבוקים שהבאת לי , על כל אותם הריבים , על כל אותם הכאבים שגרמת לי לחוש , על כל אותן האכזבות , הבכי , הייאוש , הרגעים שחיכיתי שרק תרים אליי טלפון , שחיכיתי שתגיד לי שאתה מתגעגע , שאתה אוהב אותי...
ברשימה של יתרונות וחסרונות , הגעתי להחלטה שהחסרונות גוברים על היתרונות , ושנינו יודעים מה זה אומר ,
מה זה אומר אתה שואל?
זה אומר שזה נגמר !
זה אומר שאני לא מסוגלת להרגיש ככה יותר , פשוט לא מסוגלת!
זה אומר שאני מצפה יותר מידי מאנשים וכל פעם מחדש מתאכזבת , זה אומר שהגעתי למסקנה שזה לא שווה את הכאב והקמטים שיצאו לי בגיל 19 בגללך . רק בגללך.
הכל בגללך!
אני לא מפסיקה לחשוב עלייך, רק רוצה שנדבר שוב , שתחבק אותי שוב , שתגיד לי אני אוהב אותך שוב , אבל מה בעצם השוב הזה שווה אם הכל היה בכלל משחק ?
אם לא באמת התכוונת לאני אוהב אותך הזה , אם לא באמת התכוונת להודעות שרשמת , אם הצטלבויות העיינים באו מתחושה כל כך מרושעת שלך שאתה יודע שאני בסופו של דבר אתאהב בך , כמו כולן , וכמו כולן אפול בפח, אז נכון, התאהבתי בך , נפלתי בפח, אך בשביל זה יש שקית אשפה , בשביל לשמור עליי שלמה וחזקה , כי כזו אני ,אני לא אתן לך לשבור אותי, אני לא אתן לך לשחק ברגשות שלי ככה ולצאת בתחושה שניצחת , כי הפסדת , הפסדת ובגדול !
הפסדת אותי ואולי עכשיו אתה לא רואה את זה , אבל כשתראה אותי עם מישהו אחר אתה תבין כמה הפסדת, אני מבטיחה לך , והחלק העצוב הוא שזה כבר יהיה מאוחר מידי , כי אני על הלב שלי שומרת בתוך השקית , אני חזקה ממך , כל כך יותר חזקה ממך , ושנינו יודעים את זה וזו בדיוק הסיבה שאתה מרשה לעצמך לשחק בי , כי אתה יודע שברגע שאני לא שלך, שהלב שלי לא קורא אלייך ,
אז מי אתה בכלל? מי אתה בכלל בשבילי?
אף אחד !
מאחלת לעצמי להגיע לנקודה שבאמת תהיה אף אחד בשבילי ,
וזה יגיע , תהיה בטוח.