6 תשובות
היסטוריה זה כן חשוב אולם לא כלל מה שמלמדים אבל בהחלט רובו חשוב ואממ ספרות בכלל לא, אבל זה תלוי מה כל אחד יעשה בעתיד אז
היסטוריה כן חשוב אבל ספרות חד משמעית לא
לא.
לא, למה שתחשבי כך?
ממש לא
אם באמת תלמדי היסטוריה תקלטי כבר דברים שקרו בעבר חוזרים על עצמם גם היום, ואם לא נלמד היסטוריה נחזור שוב ושוב על טעויות העבר.
בלי קשר אם לומדים את זה עם מורה טוב זה ממש ממש מעניין
ספרות לאו דווקא חשוב לחיים אבל יכול להיות מקצוע מדהים ומהנה אם מלמדים אותו נכון
אם באמת תלמדי היסטוריה תקלטי כבר דברים שקרו בעבר חוזרים על עצמם גם היום, ואם לא נלמד היסטוריה נחזור שוב ושוב על טעויות העבר.
בלי קשר אם לומדים את זה עם מורה טוב זה ממש ממש מעניין
ספרות לאו דווקא חשוב לחיים אבל יכול להיות מקצוע מדהים ומהנה אם מלמדים אותו נכון
לפי דעתי, חשוב מאוד לדעת על ההיסטוריה שלנו ולהיות גאים בעם שלנו. ואני יודעת שהמינוסים עומדים להגיע, אבל לפי דעתי, ספרות זה אולי המקצוע הכי חשוב שלומדים בבית הספר.
כי מעבר להתבטאות טובה בכתב, מי שקורא וכותב ומתעסק בזה הרבה יודע להתבטא גם יותר טוב בפני עצמו. כשאת תשאלי את עצמך שאלות כמו מי אני, מה אני רוצה ולמה אני פה, את תגיעי לתשובות הרבה יותר יעילות ומהירות. ואם כל המחשבות שלך ינוסחו בצורה שבה את כותבת וקוראת, כמו מתוך הרגל, ואני לא מדברת על שפה גבוהה אלא על שפה שתהיה בהירה לך, יהיה לך הרבה יותר סדר בראש.
מעבר לזה, כשנחשפים להרבה רעיונות, דימויים ועלילות, אפשר להסתכל על העולם שלנו באופן קצת יותר עמוק ולא שטחי.
פתאום כל עלה, סלע ושלולית הופכים ליצירת אומנות.
פתאום את מבינה שכל בן אדם שעובר ברחוב הוא עולם שלם, יש לו רגשות, יש לו סיפור.
את מסתכלת על דברים בצורה שונה לגמרי ומזדהה עם אנשים שבעבר לא הבנת בכלל מה עובר בראש שלהם.
*אני כותבת בגוף שני כי זה יותר נוח לי. האמת היא שהתייחסתי פה בעיקר לעצמי...
כי מעבר להתבטאות טובה בכתב, מי שקורא וכותב ומתעסק בזה הרבה יודע להתבטא גם יותר טוב בפני עצמו. כשאת תשאלי את עצמך שאלות כמו מי אני, מה אני רוצה ולמה אני פה, את תגיעי לתשובות הרבה יותר יעילות ומהירות. ואם כל המחשבות שלך ינוסחו בצורה שבה את כותבת וקוראת, כמו מתוך הרגל, ואני לא מדברת על שפה גבוהה אלא על שפה שתהיה בהירה לך, יהיה לך הרבה יותר סדר בראש.
מעבר לזה, כשנחשפים להרבה רעיונות, דימויים ועלילות, אפשר להסתכל על העולם שלנו באופן קצת יותר עמוק ולא שטחי.
פתאום כל עלה, סלע ושלולית הופכים ליצירת אומנות.
פתאום את מבינה שכל בן אדם שעובר ברחוב הוא עולם שלם, יש לו רגשות, יש לו סיפור.
את מסתכלת על דברים בצורה שונה לגמרי ומזדהה עם אנשים שבעבר לא הבנת בכלל מה עובר בראש שלהם.
*אני כותבת בגוף שני כי זה יותר נוח לי. האמת היא שהתייחסתי פה בעיקר לעצמי...
אנונימית
באותו הנושא: