חייבת לפרוק, לא יכולה לשמור בבטן יותר.

אני עכשיו בכיתה ז.
אז מכיתה א הייתה לי חבורה כזאת שלי ושל עוד שלוש בנות, היינו החברות הכי טובות.
לפעמים הצטרפו בנות, יצאו בנות ואנחנו תמיד נשארנו ביחד.
עכשיו כל היסודי שתי בנות מהחבורה הזאת ניתן להן שמות סיון ונועה, אז הרגשתי שהן ממש כמו אחיות שלי ושאני לא יכולה להיות שנייה בלעדיהן והשלישית נקרא לה עמית הייתה גם חברה טובה שלי אבל היו פעמים שהרגשתי שהיא צבועה אליי.
אני ונועה היום הולדת שלנו בהפרש של שבועיים אז היינו עושות מלא פעמים יום הולדת ביחד.
עכשיו נועה בסוף היסודי, עברה לעיר אחרת.
שהיא שעה וחצי שעתיים נסיעה מהבית שלי.
ואנחנו פחות נפגשות ופחות מדברות.
אבל אני הייתי אצלה פעם אחת מאז שהיא עברה לשם והיא באה אליי יחסית הרבה פעמים.
אז איתה הגעתי למצב של סוג של ניתוק קשר.
עכשיו נעבור לעמית, בסיום היסודי עברנו כל אחת לבית ספר אחר.
בתחילת השנה עוד היינו חברות והיא לא כלכך הסתדרה בבית ספר החדש ואני הצלחתי להכיר חברים אז מטוב הלב שלי צירפתי אותה אלינו לחברים החדשים שלי ושל סיון וסיון רבה עם אחת הבנות על איזה עבודה מטופשת והילדה הזאת תראה לכם הילדה הכי חמודה בעולם אבל בסוף מכירים את הפרצוף האמיתי שלה.
הילדה הזאת שסיון רבה איתה נקרא לה דניאל.
דניאל הצליחה איכשהו לקחת את כל החברות הטובות שלי ושל סיון מהיסודי, מהשכבה מכל מקום.
והן כמו מפגרות הלכו אחרייה ולא היו לטובתנו וכמובן שגם עמית הלכה איתן.
דניאל הוסיפה עוד מלא בנות מהשכבה שאני וסיון לא הספקנו להכיר וסיפרה להן איזה משהו כי על הריב היא לא סיפרה להן.
אם היא הייתה מספר להן על הריב כולן היו בצד שלנו.
בבית ספר או אפילו ברחוב שהן רואות אותנו הן זורקות לנו איזה משפט כדאי כאילו לפגוע בנו.
אמרנו למורות ואפילו התקשרנו לאיזה משהו שהוא בשביל בריונות ברשת וכמובן שגם זה לא עזר.
עמית הייתה אצלי כמו בת בית וכל המשפחה שלי נפגעה שהיא בחרה ללכת איתן.
לפני כמה השבועות הסתובבתי עם סיון ועוד שתי חבים טובים שלי וראיתי את כל הבנות האלה מרחוק וידעתי שאם אני אמשיך ללכת לכיוון שלהן זה יגמר רע.
אז למזלנו היה בדיוק שביל ופשוט נכנסנו לשם והן קלטו אותנו והתחילו לצעוק לנו באמצע הרחוב.
למזלן זה היה בלילה ולא בצהריים שיש שם מלא אנשים.
חמש דקות אחרי זה פגשתי את ההורים שלי אחיות שלי וחברים שלהם, אבא שלי דיבר עם אבא שלה וניסה לסגור את הסיפור אך זה לא עזר.