16 תשובות
תאמת שאני לא כזאת ילדה רגישה אז קשה לי לבכות אבל זה בהחלט עצוב
לא.
לפעמים.
בצפירה לרוב כן, ואם אני רואה סרטים על השואה או שומעת סיפורים מבני המשפחה שלי על התקופה הזו
אני לא בוכה
זה לא שאני לא עצובה בגלל כל מה שקרה, אבל אני מנסה יותר להתמקד בלזכור ולכבד את זכרם של מי שנהרגו ופחות בלבכות
זה לא שאני לא עצובה בגלל כל מה שקרה, אבל אני מנסה יותר להתמקד בלזכור ולכבד את זכרם של מי שנהרגו ופחות בלבכות
תאמת שלא , למרות שסבא וסבתא שלי משני הצדדים שורדי שואה אבל אני פשוט לא מצליח לבכות , אני מרגיש כאב בטן כזה ולחץ אבל אף פעם לא בוכה
לא... אני סתם מדוכאת.
זה לא אישי tho אני לא בוכה בכללי
זה לא אישי tho אני לא בוכה בכללי
לא בוכה
אבל כן מתרגש, ועוברת בי צמרמורת
אבל כן מתרגש, ועוברת בי צמרמורת
כן, תמיד
לא, אני מתרגש.
הייתי רוצה לבכות.
הייתי רוצה לבכות.
כן , בטקסים של הבית ספר, בצפירה, כשאני רואה תכנים בנושא
אני פשוט לא רואה את כל הדברים האלה, קשה לי, לא מסוגלת.
אם אני רואה סרטי שואה ונכנסת לזה ממש אז כן.. אבל אם לא, אז זה פשוט מעציב אבל אני לא אבכה
אנונימית
באותו הנושא: