כשאבא שלי, חברה שלו, הבת שלה ואני הגענו הביתה הלכתי לחדר ישר

לא

שואל השאלה:
אני בת, ואני לא תלותית, בדרכ זה באמת לא מפריע לי פשוט הייתי מבואסת כל הנסיעה הביתה ואני יודעת שהוא שם לב לזה אז כן קצת ציפיתי שיהיה לו יותר אכפת

היי אם הוא שם לב אז זה בסדר שאת מצפה וגם אם הוא לא זה עדיין בסדר, זה טבעי לנו לרצות שהאנשים שאנחנו אוהבים ידאגו לנו ויהיו סביבנו בעיקר כשאנחנו במשבר אבל את צריכה להבין שגם את את חושבת שזה הובן מצידו יכול להיות שזה לא. תשתפי אותו שכשחזרתם מהנסיעה היית מבואסת ותספרי לו למה. תמיד צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שזה בכלל לא נקלט או שהאדם השני חושב שאולי את צריכה ספייס או שהוא בכלל לא יודע איך להתמודד.
עצה לחיים: אל תחכי שמישהו יעשה את הצעד, הוא לא קורא את המחשבות שלך, אם זה חשוב לך תאירי את תשומת ליבו (לא משנה במה מדובר)

שואל השאלה:
הייתי יוצאת החוצה ובאה אליו אם חברה שלו והילדה שלה לא הייתה שם...
אני קצת בכיתי ואפילו אני לא יודעת מה קרה , פשוט הייתי צריכה מישהו שיהיה איתי או משהו מטומטם כזה

מובן שרצית פרטיות זה לגמרי לגיטימי, אבל גם ללכת בדיליי ולהגיד לו זה חשוב, תהיי פתוחה ותראי לו שיש מצבים כאלו וייתכן שלהבא הוא יותר ישים לב ואפילו יבוא לשוחח איתך איך את מרגישה בלי שיראה לו שאת נסערת.
אל תקראי לרגשות שלך טמטום יש סיבה גם אם היא לא הכי הגיונית, בכל זאת הרגשת מה שהרגשת...