15 תשובות
לא יודע לא ממש איכפת לי אני שומע מטאל בכלל
היא לא עשתה משהו לא בסדר, אז למה לא?
אני לא ממש מצליחה להבין על מה כל ההתלהבות,
אבל אני זו אני.
אני לא ממש מצליחה להבין על מה כל ההתלהבות,
אבל אני זו אני.
נא אכפת לי
תכלס בינינו כבר חוץ מבנות 8 אין לה כל כך קהילה כולם עסוקים בכמה שלא מגיע לה. וכן. לא מגיע לה כלום
אנונימי
לא
שמעתי מלא סיפורים שהיא מתנהגת דוחה למעריצות שלה
שמעתי מלא סיפורים שהיא מתנהגת דוחה למעריצות שלה
^^אלו היו ספאמים בסטיפס
לא כי אין לה קול יפה ועושים לה עריכה בקול
אנונימית
לא נראה לי שזה היו ספאמים
שמעתי לא בסטיפס גם
שמעתי לא בסטיפס גם
אנונימית
הבסטי שלך:)
אני בוכה את חיי
יש מצב
אני בוכה את חיי
יש מצב
תהילה כמעט אף פעם לא מגיעה לאנשים הנכונים
לא אכפת לי
אני לא חושבת שאני יכולה לשפוט למי מגיע תהילה ולמי לא
אנונימית
לא חושבת שמגיע לה אבל מי אני שאני אשפוט, היא לא בעיה כי אם הטרנד הזה להתפרסם בלי טיפת כישרון.
שני דברים הצורך של הדור החדש בפרסום הוא מזעזע. העיקר להיות מפורסם. לא הגשמה עצמית, או פיתוח כשרונות, לא עבודה קשה כדי לבנות משהו. היום ההגשמה העצמית היא בלהיות מפורסם. מה המשמעות של זה? שאת כל השאיפות בחיים שמים בידיים של אנשים אחרים, מקבצים נדבות (כשהנדבות הן תשומת לב חיצונית).
זה סוג של עיוורון כשמה שלא מצליחים לראות זה שאין לדברים האלה כל משמעות. נבובים. והם מעידים רק על מה שיש בפנים.
גם הציפייה שמכל כשרון קטן כבר תהיה הצלחה גדולה, קהל מריע וטונות של כסף. נו באמת. כשרון צריך לפתח. חלק ממה שעושה אמן לטוב זו העבודה שהוא השקיע, והבשלות האישית. וזה בדיוק הפוך מציפיות הפרסום מכל כשרון קטן. להרבה אנשים יש כשרון לאמנות ולמוסיקה. אז מה? אז מעטי מעטים משתתפים בתוכנית ריאליטי וזוכים להכרה של חמש שניות וכל החיים שלהם נהפכים על פיהם והם חיים אח"כ בתסכול של איבוד ההצלחה הרגעית. נו אז?
כי זה אף פעם לא באמת היה פרסום טהור.
שני דברים הצורך של הדור החדש בפרסום הוא מזעזע. העיקר להיות מפורסם. לא הגשמה עצמית, או פיתוח כשרונות, לא עבודה קשה כדי לבנות משהו. היום ההגשמה העצמית היא בלהיות מפורסם. מה המשמעות של זה? שאת כל השאיפות בחיים שמים בידיים של אנשים אחרים, מקבצים נדבות (כשהנדבות הן תשומת לב חיצונית).
זה סוג של עיוורון כשמה שלא מצליחים לראות זה שאין לדברים האלה כל משמעות. נבובים. והם מעידים רק על מה שיש בפנים.
גם הציפייה שמכל כשרון קטן כבר תהיה הצלחה גדולה, קהל מריע וטונות של כסף. נו באמת. כשרון צריך לפתח. חלק ממה שעושה אמן לטוב זו העבודה שהוא השקיע, והבשלות האישית. וזה בדיוק הפוך מציפיות הפרסום מכל כשרון קטן. להרבה אנשים יש כשרון לאמנות ולמוסיקה. אז מה? אז מעטי מעטים משתתפים בתוכנית ריאליטי וזוכים להכרה של חמש שניות וכל החיים שלהם נהפכים על פיהם והם חיים אח"כ בתסכול של איבוד ההצלחה הרגעית. נו אז?
כי זה אף פעם לא באמת היה פרסום טהור.
אנונימית
ממש לא היא מזעזעת
באותו הנושא: