מה דעתכם על הכתיבה? (אסון הר מירון)

כצאן לטבח
עֲדָרִים עֲדָרִים רָצִים מוּבָלִים בְּאוֹתָהּ הַמַּפָּה כֻּלָּם אוֹחֲזִים כָּל אֶחָד בָּחַר לוֹ שְׁבִיל אֶחָד רוֹעֶה, אֶחָד חָלִיל אַף אֶחָד לֹא שָׁאַל לְאָן הוּא מוֹבִיל.


כצאן לטבח הם יצאו מהמחיצות האלו. אחד דוחף ת'שני. אחד רוצה לשרוד את השני. צפיפות. צעקות. אין אוויר. החיים התנקזו ליציאה אחת, בשביל הילולה אחת של 100 אלף איש.

לא הבנתי למה הממשלה אישרה אירוע כזה? הקורונה ממש לא בדפי ההיסטוריה, ובני נוער לא מחוסנים. אבל זה לא משנה, בוקר אחרי יש 44 הרוגים. ממש כמו נרות חנוכה באמצע ל"ג בעומר. מלא פצועים. שריפה. אנחנו נשרפים פה, אחד עם השני, אנחנו מצטופפים וקשה לנו לצאת. היציאה צרה. והנה. הם קרסו. כמו דומינו ראלי. כמו מפולת שלגים רק בלי השלג והקור.

למה זה קורה? מגיפה. ממש כמו התלמידים.. כי אנחנו לא נוהגים כבוד זה בזה? לא בכבישים. לא בדרכים. לא במרחב האישי של אחרים. או שזה כבר היה כתוב מלמעלה. כמו כל דבר אחר שכתוב בספרים. וזה כואב לראות ועדיין אנחנו נשארים אדישים.


אטימות וזעזוע הולכים יד ביד. צפופים. נדחסים בין הקירות. קורסים.