להיות דתי-יהודי נחשב יותר במעשים או בכוונות?

אדם נמדד במעשים

שואל השאלה:
יהודי

מעשים

אם הוא רצה לעשות מצוות ולא יכל, הוא נחשב אנוס והוא לא עבר על שום מצווה, אז אני מניח שזה עדיף.
האחד שגדל בבית דתי ולא מאמין עובר על המצווה להאמין..

צריך את שתיהם
זה סוג של אדם שיודע את החומר פיקס אבל לא הולך למבחן
ואדם שלא יודע והולך ומקבל מאה
זה שתי צדדים שצריך

את האמת שזה די טריקי בשניהם,
אבל בכל זאת הייתי אומרת הראשון כי הוא עדיין עשה את זה גם אם המשפחה שלו "הכריחה" אותו.

אני מאמינה שאחרי המעשים נמשכים הלבבות

כך שגם אם עשית בעל כורחך - המעשים מחלחלים באדם והרוח שלו גוברת לאט לאט
אבל גם חשוב להתמיד במעשים ובהמשך גם לנסות לאהוב אותם ולא לבוא מלכתחילה באנטי

כוונה חשובה בהחלט אבל אדם צריך להשתדל גם לבצע - להוציא את הכוונות מהכוח אל הפועל

שואל השאלה:
rock star ושוררת אמת - אני חושבת שזה לא נכון, מניסיון אישי

צריך את שניהם, אבל מטרת קיום המצוות - זה לעשות את רצון הבורא יתברך, וככה (רק ככה) אנחנו מראים לו את אמונתנו בו יתברך. המצוות - הן רק אמצעי לעשיית רצון הבורא יתברך. ללא ציווי של הבורא יתברך - לא היה לאותם מעשים שום ערך. ומה הטעם במעשים היבשים? למה שהבורא יתברך יחפוץ בזה? אותם אנשים גרמו לו לחרון אף, כמו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו - תִּסְתַּתָּר" (ישעיה כט, יג-יד).

וכן אמרו חכמנו, זכרונם לברכה: "אמר ר' יהושע בן קרחה: "למה קדמה פרשת "שמע" ל"היה אם שמוע"? - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצוות" (משנה, ברכות, פרק ב, משנה א ובגמרא ברכות יג ע"א). ובמקום אחר אמרו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" למה נאמר? לפי שנאמר "אנכי ה' אלהיך". משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: "גזור עליהם גזרות!" אמר להם: "כשיקבלו את מלכותי - אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו!" .כך אמר המקום לישראל: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך": אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו:" כן." - וכשם שקבלתם מלכותי - קבלו גזרותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (מכילתא של שמות כ, ב).

מצד שני, לא מספיק להגיד "אני מאמין בלב". אם אני מאמין במה שה' צוה - אז תעשה את זה. ה' יודע למה הוא צהו עליך על משהו, ואין להציע לו שום תחליף במקום.

אז מצבו של השני (לפי התיאור) הוא יות טוב, ולשני אין חלק לעולם הבא בגלל היותו אפיקורוס (סנהדרין צ ע"א), והוא יורד לגינהום לדורי דורות (ראש השנה יז ע"א). השני אינו מצרטף למניין, ועושה יין נסכך במגעו ודינו כגוי לעניין הרבה הלכות.

ראו מה ההבדל בין כפריה לעבירה אחרת לפי הרמב"ם:
"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (הקדמת הרמב"ם לפרק "חלק").

יחד עם זאת, על השני כן למסור את נפשו בעד קיום המצוות, גם אם משפחתו מתנגדת לכך, כמו שנאמר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, ג).

רש"י:
"ואת שבתותי תשמרו" - סמך שמירת שבת למורא אב - לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך "חלל את השבת" - אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות

"אני ה' אלהיכם" - (יבמות ה) אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי.

המקרה היחיד השני פטור, זה רק אם אפשרות טכנית לקיים איזה מצווה, ועל זה אמרו חז"ל "אונס רחמנא פטריה" (עבודה זרה נד ע"א). אבל רק רק בגלל שלא מסכימים לו.

הראשון.

שואלת השאלה
לא סתרתי את עצמי כיוון שהתכוונתי לאנשים מהסוג שלי שמה שעוזר להם זה להכניס במעשים רצון כוונה והתמדה ....
כתבתי ב3 פסקאות את הדברים
אבל הפסקה הראשונה היא אחת
והפסקאות 2+3 הם המשך אחד של השניה

^^ איך הראשון הדתי? כאילו זה אדם כשר. הוא לא מטרף למניים לכל הדעות, כי הוא אפיקורוס כמור. השני, יש לו מניות בקיום המצוות.

בעצם, גם אתה אפיקורוס...

^בשום מקום לא נאמר שטעם קיום המצוות צריך לבוא מתוך אמונה, זו הנחה שאתה מבליע אך לא בהכרח נכונה. יעידו על כך ספריה המרכזיים של היהדות, בעוד באסלאם ובנצרות ספרי הקודש המרכזיים (מלבד הברית החדשה והקוראן) הינם ספרי אמונה, מחשבה ומוסר אצלנו הספרים המרכזיים אלו ספרי בירור הלכה (משנה, תלמוד וכיוצא בזה). היהדות שמה את המצוות במרכז בין אם תרצה בזה ובין אם לאו.

שואל השאלה:
"לאחד יעזור רק לעשות מעשים אפילו בלי כוונה"
"כי בסוף גם כשעושים מעשים חייב להכניס כוונה"
סתרת את עצמך

שואלת השאלה

אז זה סובייקטיבי - לכל אדם מתאימה מסגרת מסויימת - לאחד יעזור רק לעשות מעשים אפילו בלי כוונה - וזה יעזור לו להתחזק

אצלי לפחות זה אחרת וזה יהיה תלוי כמה את מכניסה רצון והתמדה וכוונה במעשים שלך

כי בסוף גם כשעושים מעשים חייב להכניס כוונה ואפילו קצת, והתמדה - שהתהליך יהיה אפקטיבי
ורצון - כי אם את לא רוצה את גם לא תעשי את המצווה

שואל השאלה:
^חוסר דיוק, הכוונה היא לאלוהים של היהדות

^^ אתה שולל את כל מה שהבאתי בתוגבתי הקודמת?

כך לתוספת גם דברי הרמב"ן: "וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז''ל (ירושלמי תענית פ''ב ה''א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג, ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (עי' ערוך, ערך "חצף")" (רמב"ן על שמות יג, טז).

^ קרא תבכלל את ההקדמה של "חובות הלבבות" בשביל להבין שהרבה מצוות תלויות בלב מן התורה? יש שם הרבה פסוקים.

וש"ס עצמו לא ראייה, שמה שצירך הקב"ה - זה הלב? "הקב"ה ליבא בעי" (סנהדרין קו ע"ב).

^קראתי, לא רלוונטי, זו פרשנות.

התלמוד - מחייב רק בהלכה, לא במחשבה. בכל מקרה, במקומות אחרים בתלמוד חולקים על זה.

^דברי הרמב"ן? אני שולל את כולם, מן הסתם..

^ מי שאתה שתשלול את דברי הרמב"ן ועל מה אתה בעצמך מתבסס?

ואתה עוד אומר שבשום מקור לא כתוב שקיום המצוות צריך להיות מתוך אמונה. אתה פשוט מכחיש את כל המקורות שיש שזה זה כתוב.

בשביל מה יש אפילו ספר מיוחד שנקרא "חובות הלבבות"?

^ב"מקום" כוונתי הייתה לתנ"ך עצמו, סליחה על חוסר הבהירות. בכל מקרה, הרמב"ן פשוט אמר ההפך מהרמב"ם בכל עניין ונושא, על כל משמעות המצוות על פיו הרמב"ם חולק (למשל: רוב המצוות השמעיות על פי הרמב"ם הינן בכדי להוציאנו מע"ז).

חובת הלבבות הוא לא ספר מחייב מה.