תעזרו לי דקה בעבודה בהסטוריה - קישור מצורף

1 ו2
מאוד חששתי מהעבודה כי ראיתי שהיא מאוד גדולה וארוכה חששתי שלא אמצא דמות מצאימה לעשות את הראיון
ששמעצי את העדות התרגשתי מאוד כי הבנתי כמה עמ"י חזק ויפה וכמה הוא יכול לשרוד כל דבר

.

"זה רק לחרטט זה עבודה על ניצול שואה" וואלה לא מכבד

^
היא לא התכוונה לניצולי שואה!
היא דיברה על השאלות.. לדוג' איך הרגשת וכו'

שואל השאלה:
לא מה הקשר דיברתי על העבודה שזה שאלות של חירטוט כאילן על איך הרגשתי בעבודה וזה לא זילזלתי בניצול שואה

איזה קטע, שנה שעברה הייתה לי גם בדיוק את העבודה הזאת של ה 30%.
פשוט תחרטטי. בחלק של הרפלקציה אי אפשר לטעות.

אם את רוצה יש לי רפלקציה על עבודה על ניצולי שואה, אולי תוכלי להיעזר בזה...

יש לי בול עבודה כזאת נראה לי שלחי פרטי

תשלחו בבקשה כולם!
זה יעזור ממש

כשנודע לי על העבודה שעלי לעשות חשבתי שהיא תהיה פשוטה יותר. ציפיתי לעבודה קצרה, ופחות עם מידע. אבל הופתעתי לגלות כמה קושי יש בסיפור הזה, וכמה היה חשוב שאעשה את העבודה הזאת. שאבתי ממנה השראה וכחות לחיים. דיברו איתנו לפני שראינו את הסרטון על יצחק ארד והחששות שלי היו אם הסיפור יהיה באמת מעניין, עלה לי גם לראש איך הוא יצליח לספר את הסיפור חיים המורכב שלי, התלבטות שלי הייתה אם כדאי לי לראות הסרטון, כי הנושאים שכלולים שם קשים. ההכנה לקראת מפגש העדות סייעה לי מכיוון שהכינו אותי למה שאני הולכת לראות , הבנתי את סיפור, כן היה חסר לי שיגידו שהסיפור כולל המון מידע, שכן חשוב לזכור. כששמעתי את העדות הרגשתי שאי אפשר להתלונן על הכל. ראיתי שיש אנשים שעברו בחיים שלהם יותר ממה שאני אוכל לעזור בכל החיים. הרגשתי גם בושה על כך שאני מתלוננת לפעמים על שטויות. המשפט שעורר בי רגשות הוא שיצחק אמר ש "הוריי היו צריכים להגיע לעיירה ולבסוף נתקעו בוורשה וגורלם היה כגורל יהודי וורשה. או שמתו או שנשלחו לטרבלינקה" המשפט גרם לי לאכזבה. כי יצחק מבין שהוא לא יראה את הוריו יותר, הוא מבין שהוריו לא יגיעו כפי שתוכנן. בחרתי במשפט הזה מכיוון שלמרות כל מה שיצחק עבר הוא מספר את זה עם כל הכאב, והמבט בעיניו מוכיח כמה קושי הוא עבר. למדתי על יצחק שהוא בן אדם חזק ומלא כוח, בן אדם שהחיים שלו תמיד מלווים בתקווה, הוא הוכיח לי שעם כמה שהשואה הייתה קשה ביותר, הייתה דרך לעבור אותה ולא להישבר. למדתי מזה שהיהודים שלנו, ניצולי השואה, עברו בחייהם דברים קשים מאוד, וניצלו בזכות התקווה, כוח והאמונה. נהניתי מהחלק בו יצחק מספר שהוא עלה לארץ ישראל. והיה חלק מיד ושם, והיה בצבא והתקדם בחייו למרות כל הקשיים שהיו בעבר שלו. נהנתי לכתוב על יד ושם בעדות, מכיוון שראיתי שליצחק חשוב להנציח את יהודי השואה שלא שרדו. היו לי קשיים במהלך העבודה, קשיים רבים, העבודה מצריכה הרבה כוח, והרבה מידע, עדויות, כוח נפשי לשמוע את הסיפור הקשה שהעם שלנו חווה, רק כי הוא יהודי. כן. מכיוון שאני מרגישה שלמדתי יותר על השואה, למדתי לקחת דברים בפרופורציות ולא להתלונן על כל מה שאני יכולה. להעריך את החיים. הייתי אחראית על הכתיבה, האמת השיתוף פעולה בנינו היה מוצלח, אחת לקחה מידע ואחת כתבה, וכך ההפך. תרמתי במידע ובכוח רצון. הייתי מקצרת את העבודה, זה דורש כוחות פיזיים וכוחות נפשיים רבים. הערך שאני לוקחת לחיי כתוצאה מהמפגש הוא הכבוד, והערכה. צריך להעריך הכל ולא לזלזל בדברים. בעיקר להעריך את החיים ומה שיש בהם, כי יש כאלה שאין להם. למדתי שיש לי סבלנות יותר ממה שחשבתי, למדתי שיש לי כוחות יותר ממה שחשבתי, למדתי על עצמי שאני גם דיי מפונקת, וצריכה לדעת לקחת הכל בפרופרוציות.
מהעבודה הפקתי לקח מאוד חשוב לחיים. הלקח אותו שאני צריכה לנצל את זמני עם אהוביי, כי בכל רגע נתון יכול לקרות משהו. ראיתי זאת על יצחק, שרק ניסה לחשוב מה עם משפחתו, אך לצערי, גורלם היה מר. למדתי בנוסף לכך, שהחיים שלנו פשוטים, וצריך להתעסק בעיקר ולא בתפל , צריך להסתכל על כל דבר לא כמובן מאליו אלא כמתנה. מתנה ששווה ערך.

זה מההעבודה שלי
תחלקי את זה ותתקני והכל כי זה עבודה על מישהו

אני מצרפת קישור אבל פליז אל תעשו בזה שימוש לרעה, זאת לא עבודה רק שלי

רוצים לשמוע מה קרה לי עם העבודה המחורבנת הזאת... כמעט איבדתי את הבגרות שלי בגללה..

תבורכו כולכם
^^ אל תדאגי
^מה קרה

אין לי כח סיפור ארוך