ביום המאה הייתה ילדה

שהיא כאילו יזמה תמיד להיות ראשונה, ואני מבינה מה היא ניסתה לעשות כי כולם אומרים ליזום וזה.. אבל זה הרגיש כבר יותר מדי, כאילו כל תחנה היא פשוט "אני אתחיל" וכאילו באמת לזה מצפים וזה מה שרוצים שיקרה? כאילו אני כשאני באתי ליזום תמיד אמרתי "אני יכולה להתחיל" "יש לי רעיון אפשר להציע?" וגם כשראיתי שמישהי לא משתתפת אז אמרתי "ומה את חושבת?" והילדה הזאת פשוט גם החליטה הרבה דברים מעצמה ולא מה לב ששתי בנות לא אמרו כלום ולא הציעו רעיונות (היה צריך להגיע להסכמה משותפת ורק היא הציעה רעיון והוא זה שהוחלט) ואני אמרתי "אולי יש לכן משהו אחר להציע?" כאילו היא גם תמיד רצתה להציג כזה את התוצרים..
ולא יודעת הרגשתי שזה פשוט לא ההתנהגות הנכונה, כאילו אני למרות שהיה לי חשוב להיות בולטת ולהצליח היה לי חשוב לשתף את כולן במהלך המשימות.. וגם לא תמיד חשבתי להתחיל, אמרתי שעוד מישהי תתחיל, גם נתתי זמן לבנות אחרות להתחיל, וגם כשהיה צריך לצייר הצעתי לאחת הבנות לצייר..
אני לא יודעת, מה ההתנהגות הנכונה ביום המאה? באמת ככה כאילו ליזום וליזום ובכל תחנה לדבר מלא ולנסות להשפיע ולהחליט ולקבוע ושכולן ילכו עם הראש שלך?