4 תשובות
שואל השאלה:
^תפיסתו של ליבוביץ' היא תאוצנטרית, כלומר מציבה את האל במרכז חייו של האדם, ובמרכז הדתיות כמובן. על פי גישתו (שהיא מונותאיסטית מובהקת) אדם דתי שהוא דתי לשם עולם הבא למשל, איננו דתי אמיתי, משום שהוא עושה זאת מתוך תפיסה אנתרופוצנטרית לפיה הוא וצרכיו במרכז. הוא איננו עושה את התורה לשמה (קרי, רק לשם האל) אלא שלא לשמה (צרכים אחרים, פסיכולוגים, עולם הבא וכד').
השאלה שלי היא האם כדי "להציל" את דתיותו של האדם הדתי הממוצע ברחוב (שעושה זאת לרוב ממניעים שאינם תאוצנטריים מובהקים כפי שליבוביץ' דורש) ממלתעותיו של תפיסתו של ליבוביץ' אותו כלא דתי (כמובן, כל השאלה היא בהינתן ואנחנו מקבלים את התפיסה הזו) נאלץ לקבל תפיסה פנתאיסטית (המזהה את האל עם הטבע) או פנאנתאיסטית (המזהה את האל גם עם הטבע, אך גם עם קיום טרנסצנדנטי מחוצה לו)? שהרי כך ישנה זהות בין הרצון האלוהי לרצון האנושי, וממילא כל פעולה אנושית-דתית היא לשמה (מעין הרחבה של רעיון התפילה אצל הרא"יה לכלל הפעולות כולן). כמובן יש מספר בעיות גם בגישה הזו, אך הן זניחות ביחס לבעיה הגורסת שאין כמעט בכלל דתיים בעולמנו היהודי.
^תפיסתו של ליבוביץ' היא תאוצנטרית, כלומר מציבה את האל במרכז חייו של האדם, ובמרכז הדתיות כמובן. על פי גישתו (שהיא מונותאיסטית מובהקת) אדם דתי שהוא דתי לשם עולם הבא למשל, איננו דתי אמיתי, משום שהוא עושה זאת מתוך תפיסה אנתרופוצנטרית לפיה הוא וצרכיו במרכז. הוא איננו עושה את התורה לשמה (קרי, רק לשם האל) אלא שלא לשמה (צרכים אחרים, פסיכולוגים, עולם הבא וכד').
השאלה שלי היא האם כדי "להציל" את דתיותו של האדם הדתי הממוצע ברחוב (שעושה זאת לרוב ממניעים שאינם תאוצנטריים מובהקים כפי שליבוביץ' דורש) ממלתעותיו של תפיסתו של ליבוביץ' אותו כלא דתי (כמובן, כל השאלה היא בהינתן ואנחנו מקבלים את התפיסה הזו) נאלץ לקבל תפיסה פנתאיסטית (המזהה את האל עם הטבע) או פנאנתאיסטית (המזהה את האל גם עם הטבע, אך גם עם קיום טרנסצנדנטי מחוצה לו)? שהרי כך ישנה זהות בין הרצון האלוהי לרצון האנושי, וממילא כל פעולה אנושית-דתית היא לשמה (מעין הרחבה של רעיון התפילה אצל הרא"יה לכלל הפעולות כולן). כמובן יש מספר בעיות גם בגישה הזו, אך הן זניחות ביחס לבעיה הגורסת שאין כמעט בכלל דתיים בעולמנו היהודי.
אנונימי
שואל השאלה:
^^לא בדיוק. אנו הולכים אחרי תפיסתו של ליבוביץ' על פיה רק עבודת האל לשם עבודת האל היא-היא עבודת האל האמיתית. ואז נשאל, האם בכדי לשמור על אינספור הדתיים המוכרים לנו כיום כעובדי האל, אנו נאלצים להניח זהות כלשהי בין האל לטבע? כאשר אני רוצה לאכול זה שקול לפעולה מן הרצון האלוהי, שכן אני חלק מן האלוה (או יותר נכון, אני האלוה). כאשר אני מקיים מצוות מטעם עולם עתידי כלשהו, זה ממש לשם שמיים, כי רצוני זהה לאלוה.
^זו השאלה.
^^לא בדיוק. אנו הולכים אחרי תפיסתו של ליבוביץ' על פיה רק עבודת האל לשם עבודת האל היא-היא עבודת האל האמיתית. ואז נשאל, האם בכדי לשמור על אינספור הדתיים המוכרים לנו כיום כעובדי האל, אנו נאלצים להניח זהות כלשהי בין האל לטבע? כאשר אני רוצה לאכול זה שקול לפעולה מן הרצון האלוהי, שכן אני חלק מן האלוה (או יותר נכון, אני האלוה). כאשר אני מקיים מצוות מטעם עולם עתידי כלשהו, זה ממש לשם שמיים, כי רצוני זהה לאלוה.
^זו השאלה.
אנונימי
שואל השאלה:
^ליבוביץ'התנגד לתפיסות הללו מכל וכל, ברור כשמש שהתפיסות הללו רחוקות ממנו עשרות מונים. השאלה היא האם בעזרת התפיסות האלו ניתן לשמור על רוב רובם של הדתיים כדתיים ע"פ תפיסתו של ליבוביץ'.
רוב הדתיים מחזיקים בגישה אנתרופוצנטרית. בין אם לשם סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים שלהם, סיפוק צרכים רציונליים, עולם הבא, חינוך מינקות וכו' וכו'.
^ליבוביץ'התנגד לתפיסות הללו מכל וכל, ברור כשמש שהתפיסות הללו רחוקות ממנו עשרות מונים. השאלה היא האם בעזרת התפיסות האלו ניתן לשמור על רוב רובם של הדתיים כדתיים ע"פ תפיסתו של ליבוביץ'.
רוב הדתיים מחזיקים בגישה אנתרופוצנטרית. בין אם לשם סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים שלהם, סיפוק צרכים רציונליים, עולם הבא, חינוך מינקות וכו' וכו'.
אנונימי
שואל השאלה:
^לדעתי הקטן כן, מפני שהוא עושה את עבודת האל לשם סיפוק אהבתו לאל. ולו היה למשל מישהו, אשר היה אוהב אותו האדם יותר מאת האל (למשל, קומוניסט השבוי בקסמיו של סטאלין), אותו אחד היה מקבל את ציוויו על פני ציווי האל.
^לדעתי הקטן כן, מפני שהוא עושה את עבודת האל לשם סיפוק אהבתו לאל. ולו היה למשל מישהו, אשר היה אוהב אותו האדם יותר מאת האל (למשל, קומוניסט השבוי בקסמיו של סטאלין), אותו אחד היה מקבל את ציוויו על פני ציווי האל.
אנונימי